כמו בספרים

פרולוג

"תשברי לי את הלב, תשברי אותו אלף פעמים אם את רוצה. הוא שלך ממילא. אני אמשיך לאהוב אותך לנצח, עד נשימתי האחרונה. ליבי כולו שלך."
המועמדת 3

הכנסתי את הראש למים בבריכת השחיה ונתתי למחשבותיי לנדוד. חופשת הקיץ השנתית שלנו תסתיים עוד שבוע, וזו ללא ספק החופשה הכי מדהימה שהיינו בה. אמא אומרת שנחזור לפה כשהתינוקת שבבטן שלה תהיה בת 6, וזה אומר שאני אהיה בת 13 בפעם הבאה שנהיה פה, אז אני צריכה לנצל כל רגע.
הוצאתי את הראש לקחת אוויר ולהסתכל על הנוף. אין כמו לצלול בבריכה וכשמוציאים את הראש מהמים רואים את ההרים היפיפיים ושדות האורז המסודרים של ויאטנם. עד לפני שבועיים חשבתי שהמדינה האהובה עליי היא לאס וגאס, הבית, אבל עכשיו ויאטנם נמצאת במקום הראשון.
צללתי חזרה למים ונרגעתי. אבל אז נתקעתי באבא ופתחתי עיניים בבהלה. ברגע שעיניי נפתחו, הכלור שטף אותן בעקצוצים שורפים. יצאתי מהמים עם ראיה מטושטשת והלכתי בזהירות, כדי לא להיתקע באנשים, לכיוון השירותים. לא ידעתי מה לעשות, שמתי מים אבל הם רק שרפו יותר. ניגבתי את העיניים ויצאתי חזרה אל אזור הבריכה. ברגע שיצאתי מהשירותים, עם עיניים עצומות ואדומות, שמעתי קול רך מתקרב אליי.
"Bạn cần giúp đỡ?" שאל בעל הקול בשפה שלא זיהיתי.
"סליחה?" אולי נכנסו לי מיי כלור גם לאוזניים? אני די בטוחה שגם אם היו נכנסים מים לאוזניים שלי, לא הייתי שומעת ג'יבריש.
"אה... קוראים לי... האיי... אה... לא מדבר אנגלית" הקול מלמל כמה מילים שהתחברו למשפט ואז הבנתי - הוא לא מדבר אנגלית, אלא ויאטנמית. הוא מקומי.
"נכנסו לי מים לעיניים" הצבעתי על הבריכה ועל העיניים שלי כדי שהוא אולי יוכל להבין מתנועות הידיים שלי. אחרי כמה שניות הוא התקרב אליי והושיט לי בקבוק קטן.
"זה טוב עיניים. מוציא כלור" חיברתי את כל המילים למשפט הגיוני ולקחתי את הבקבוק.
"תודה" אמרתי והשתדלתי לחייך. נכנסתי חזרה לשירותים ושפחתי מעט מתכולת הבקבוק אל היד שלי. טפטפתי את הנוזל לתוך העיניים שלי ואחרי כמה שניות העקצוצים נרגעו וראייתי חזרה למצב הרגיל. זה היה כמו קסם. יצאתי מהשירותים כדי להחזיר לבחור את הבקבוק ולהודות לו, אבל הוא כבר לא היה שם. הסתכלתי ברחבת הבריכה בתקווה לראות אותו, אבל אז נזכרתי שבכלל לא ראיתי אותו, בגלל הכלור, ולא אוכל לזהות אותו אם אתקל בו שוב. חבל, הוא היה כל כך נחמד, רציתי להכיר אותו. אני מקווה שאראה אותו שוב בעתיד, ואולי הוא יזכור אותי. אולי.