השרביט והחרב

תמיד יש זמן לקרב

נקודת מבט פרסי

התעוררתי ליד אנבת, שכבר הייתה ערה וקראה ספר,בביתן פוסידון במחנה
נזכר באירועי אתמול

___________

אחרי שיעור שיקויים אני ואנבת יצאנו לכיוון האגם כשהפרצוף המודאג של גייסון נגלה אלינו מתוך שיחת איריס-נט.

"מה קרה? " שאלתי בדאגה לאור הפרצוף שלו, שלא בישר טובות.

"יש התקפה במחנה" אמר ג'ייסון
"נו, אז מה הבעיה? " שאלתי, הרי כשיש התקפה לא לוקח הרבה זמן וכבר כל המפלצות שתקפו מתות

"בדרך כלל שיש התקפה אנחנו מצליחים לטפל בזה אבל הפעם זו התקפה שונה, זה לא מפלצות, אנחנו מצליחים להרוג אותם אבל הם הרבה ואנחנו לא יודעים איך להילחם נגדם, הם יורים עלינו מתוך מקלות.
אני חושב שהם קוסמים ואתם תוכלו לעזור כי אני מניח שלמדתם משהו" הסביר ג'ייסון

"אוקיי אנחנו באים, אני אקרא לגברת אולירי" אמרתי והעברתי את ידי על הקשת בענן, מנתק את האיריס-נט.

הלכנו לעבר היער, מוודאים שאף אחד לא רואה אותנו ורק אז שרקתי לגברת אולירי והיא מיד הגיעה מהצללים וקפצה עלי בהתרגשות, מפילה אותי על הגב ומלקקת אותי.

"הי פיצית" אמרתי לה למרות גודלה הענק "זה לא הזמן עכשיו, אני צריך שתקחי אותנו למחנה החצויים.
יש התקפה"
הורדתי אותה ממני, חוזר לעמוד וגם היא