השרביט והחרב

פגישה עם נחשה

הנבואה :
״ בן הים ובת החוכמה יחד עם הנבחר וחבריו
יצאו למסע שנקרא לפניו
מול האויבים יצאו במלחמה
שני דרכים לנצח במלחמה
ובסוף יגלו שזה דורש הקרבה״

———————————
נקודת מבט הארי

להגיד את האמת, אחת הסיבות העיקריות שהסכמתי ללכת למכתש גודריק היא בשביל לראות את המקום שבו גרתי פעם, לראות את המקום שבו ההורים שלי מתו.

העדפתי לא לחשוב על זה עכשיו, שאני נמצא במקום שבו ההורים שלי מצאו את מותם בידי וולדמורט.
אם אני יחשוב על זה אני לא בטוח שאני יוכל להמשיך.
אני יתפרק, ועכשיו אני צריך להראות חזות אמיצה, כולם סומכים עליי שאהרוג את וולדמורט.

כשראיתי את הקבר של ההורים שלי החסות האמיצה שניסיתי להראות נסדקה, אני לא רוצה שיראו אותי כבן אדם חלש, אחד שהיא אפשר לסמוך עליו שינצח את וולדמורט.

——

הלכנו בעקבות בתחולדה .
בדרך פרסי פנה אליי
״הכל בסדר?, אני יודע שזה קשה לאבד אנשים, גם אחרי שעבר הרבה זמן ואתה חושב שהתגברת על זה אבל זה כואב בכל פעם מחדש.
תאמין לי שאני מכיר את זה״ אמר לי

אני חושב שהייתי צריך לאמר לו משהו, אולי תודה או סתם אני מצטער, אני יודע שפרסי איבד יותר אנשים ממני.
אבל באותו רגע לא יכולתי לאמר כלום, רק לעצור את הדמעות שאיימו לפרוץ

הנהנתי אליו בתודה והמשכנו ללכת.

״אני לא בוטחת בה״ לחשה אלינו אנבת

״גם אני״ הסכימה איתה הרמיוני

הם עקבו אחרי אותה אישה , כנראה בתחולדה, לבית כלשהוא.
היא הסתבכה לרגע עם הדלת הראשית, ואז פתחה אותה ופסעה אחורנית בשביל לתת להם לעבור.
היא הריחה רע, כמו גופה, או שזה היה הבית שלה.

עכשיו שהייתי לידה, שמתי לב לכמה קטנה היא, היא הגיעה עד לחזי.

היא סגרה את הדלת אחרי שכולנו עברנו, אז הסתובבה והביטה ישר בפניי.
עיניה היו אפורות ושקועות בעורה השקוף, וכל פניה היו מוכתמות בורידים שבורים ונקודות.

התחלתי לתהות עם היא יודעת מי אני, לא הזהות הגנובה שלי, אלא אני-הארי פוטר

הריח של גיל מבוגר, האבק , של בגדים לא מכובסים ואוכל לא טרי התחזקו שהיא הורידה צעיף שחור ואכול עש, חושפת ראש עם מעט שיער לבן שהקרקפת הציגה בבהירות.

״בתחולדה?״ רון חזר

היא הנהנה בראשה שוב, היא השתרכה כדי לעבור אותם , דוחפת את מי שעמד בדרכה הצידה כאילו היא לא רואה אותם בכלל,
ונעלמה אל תוך מה שנראה כסלון ביתה