נקמה בשביל הקטן שלי

פרק 9.

נקודת מבט: טאהיונג

נכנסתי לבית בטריקת דלת.
לא בטוח אם שמעו אותי או לא.
תוך כדי שאני חוקר את הבית אני שומע קול מוכר שלוחש משהו מהקומה העליונה.
היה חושך בבית. כאילו איש לא פה למרות כל הסימנים ההגיוניים שיש כאן כמו האוטו שבחניה, הדלת שלא הייתה נעולה. והקולות.
קולות של גניחות סיפוק וצחוק מצמרר שנשמעו בבירור.

עליתי באיטיות לקומה השנייה, בכיוון הקולות החלושים תוך כדי שאני יודע, שאני הולך לאבד את ג׳אנגקוק.
כל הדבר הזה, קרה אך ורק באשמתי.
אנחנו אפילו לא התחלנו לצאת והדבר הגרוב ביותר קרה.
באשמתי.
ואני שונא את עצמי על זה.
'הוא בטח לא ירצה לראות אותי שוב' חשבתי לי.
ובצצדק. למה שירצה בכלל?
השארתי אותו ככה לבד לחכות לי במשך כל כך הרבה זמן. מי יודע מה קאי כבר הספיק לעשות לו.
כשהיגעתי למעלה היו כמה חדרים שלא ממש יכולתי לזהות את הקולות שהיו מקודם ופסקו.
חשבתי על דרך להוציא אותו אליי מאשר לפרוץ לחדר שיכול להיות שהוא לא שם.
ויותר מזה, הוא יחכה עם איזה סכין או כדומה.
ראיתי בהמשך המסדרון שרפרף קטן יחסית מעץ וזרקתי אותו על תמונה מזכוכית שעמדה על הקיר והתחבאתי בחדר שדלתו הייתה פתוחה וכך ידיתי ששם הם לא נמצאים.
כעבור כדקה, שמעתי דלת נפתחת וממנה מצא קאי.
השנאה שעברה בי כשראיתי אותו ככה ערום חצתה גבולות.
ליד הדלת בחדק שבו אמרתי היה שעון על הקיר מוט ברזל עבה שממש נראה טוב עם להחטיף לו אותה בראש.
קאי הסתכל סביבו לבדוק מה עשה את הרעש, וכשעצר והביט בשיברי הזכוכית, הנחתי את הברזל על ראשו בחבטה שלא תבייש אף שחקן בייסבול.
ראשו נדפק הקיר ונפל על גרם המדרגות הארוכות.
כעבור כמה שניות שלא זז, הבנתי שאחבד הכרה וכך יכולתי להשאיר אותו.

נכנסתי לחדר תוך שניות רואה אותו.
את הנער שרק התחלתי לאהוב, הנער שביקשתי ממנו לצאת איתי ובאשמתי הוא שמוט ככה על המיטה עם עניים עצומות.
ניסיתי להעיר אותו למקרה שהוא ישן או נרדם ממאמץ.
הוא לא התעורר אלא מיצמץ ואמר בלחש בלתי נשמע.
''מ-מה" קולו היה צרוד. זה עוד חתיכה שהואשמתי בה.
''ג'אנגקוק זה אני, טאהיונג. אני מוציא אותך מפה עכשיו, הכול יהיה בסדר'' ניסיתי להראות לו שאני כאן, שיבין שאני םה לעזור לו.
מבטו אפילו לא הביט בי.
להיפף, המבט נראה חלול כאילו אינו צביט לשום מקום אלא רק לכלום ולריק.
הוא מצמץ כמה פעמיים ואז ניסה לקום אך נחסם.
''שיט, פאק'' אמקתי כשנדהמתי מהסטימות שלי.
אפילו לא שמתי לב שהוא קשור למיטה, לא היבטתי בשום דבר בחדר חוץ ממנו.
''אההה'' צעקה מרה בקעה מפיו.
גוםו נשצט שוב על סדיניי המיטה. הוא כל כך חלש ופגיע שזה ריסק לי את הלב.
איך אני הולך להוציא אותו מזה? להחזיר אותו לקודמתו?
הלב שלי כאב כשראיתי אותו ככה.
כשהתרתי את הקשרים שקאי עשה, סם לב לסימנים האדומים והכחולים באיזורים שונים בגופו.
לא היה איכפת לו שהוא ערום מולי, הוא אפילו לא התאמץ לזוז ממקומו.
אז הרמתי אותו על ידיי והורדתי אותו למטה.
כמובן לאחר שהלבשתי אותו בבגד רחב שמצאתי בארון של קאי.