העוגן שלי

פרק 1

לילה

"אתה לא נורמלי!!" צעקתי על הבוקר כשכוס מים קפואים פגעו לי בפנים, ואיך שלא? אחי התאום האידיוט מייק, האשם לכוס מים הזאת שנשכפו על הפרצוף והשיער שלי.

"מייק! אני אהרוג אותך, אידיוט מגודל!!" צעקתי בקול וקמתי מהמיטה כדי לרדוף אחריו, הוא ברח ממני עד שהגענו למטבח וכמובן שהפחדן הזה נעמד ליד אמא.

"מייקל תפסיק להציק לאחותך" אמי לארה אמרה בייאוש, "כן מייקל, פאקינג תפסיק להציק לי!" אמרתי בעצבים, כשכל הפנים והשיער שלי מלאים במים.

"לילה קסנדרה וולקר! מה אמרתי לך לגבי הקללות האלה?" אבא שלי אמר כשנכנס למטבח. גורם לי לפעור את עיניי בעצבים. "אני?! כשהילד הסתום הזה לא יעצבן אותי על הבוקר אני לא אקלל!" אמרתי בעצבים והסתובבתי לעבר חדרי.

התיישבתי מהר בשידת האיפור שלי וניגבתי את פניי, חיברתי מהר פן לחשמל והתחלתי לנסות לתקן את הבלגן שמייק עשה לי בשיער, ובאורח לא מפתיע, הצלחתי.

יש לי שיער שמסתדר בקלות לגמרי, הוא טיפה גלי שנוטה לאופן חלק, בצבע חום בהיר עם גוונים בלונדיניים עדינים מאוד, שזה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות לשיער שלי.

כשסיימתי לסדר את השיער שלי, דפיקה נשמעה בדלת ואז קולו של מייק נשמע מבחוץ "לייל תזדרזי צריך לצאת עוד עשרים דקות!" הוא צעק כדי שאשמע. "שיט" אמרתי וקמתי מהשידת איפור.

מיהרתי להחליף בגדים לתלבושת בית הספר שלי, בית ספר 'פיורה' על שם אמא של המנהלת שלי, זכרונה לברכה. התלבושות היא חצאית לבנה עם צבע שחור בקצוות שמגיעה קצת לפני הברכיים, וחולצה לבנה עם סמל בית הספר.

ובגלל שעדיין החורף לא נגמר וקפוא בחוץ, אני שמה מעל סוודר בצבע בורדו שגם כולל את סמל הבית ספר. ואז שמה גרביים לבנות פשוטות עם מגפיים שחורות.

אני יוצאת מהחדר והולכת למטבח כדי לחטוף משהו לאכול, רואה את אמא שלי ואבא שלי יושבים כל אחד בקצה השני של השולחן במטבח, הם רבו אתמול.

אני לא בדיוק יודעת למה או על מה, אבל ההורים שלי רבו כמה פעמים, האם זה מלחיץ אותי? כן.
האם אני סומכת עליהם שישלימו תוך כמה שעות? כן.
האם זה בכל זאת מצברח אותי? ברור שכן.

שמעתי שריקה וסובבתי את ראשי לעבר מייק שמחזיק במפתחות האוטו שלו, שחסך אליו במשך כל הקיץ שעבר. מיהרתי לחטוף חתיכת לחם מהשיש במטבח ותליתי את התיק שלי על כתפי.

הלכתי מאחורי מייק לעבר האוטו ואחרי שהתיישבנו והתחלנו בנסיעה הוא פצח בשירה של השיר האהוב עליי 'Skyfall' של אדל, וכשראה שאני לא מצטרפת הוא נאנח.

"את יודעת שהם ישלימו, נכון אחות?" הוא שאל בספק, יודע מה התשובה שלי תהיה "אני יודעת אבל-" הוא קטע אותי "אבל זאת לא פעם ראשונה וזה כבר נהיה מפחיד ומתיש, אני יודע, באמת שכן"