העוגן שלי

פרק 2

הגעתי הביתה ושמעתי צעקות מעבר הסלון "אני לא יכולה יותר! באמת!" שמעתי את אמא שלי צועקת בעצבים. "את חושבת שלי זה קל, לארה?!"
אבא שלי השיב, באותו טון.

הבנתי שהם רבים, כשנכנסתי לסלון הם שמו לב אליי, ההבעת פנים הכועסת של אבא שלי התרככה מעט, בכל זאת. גילגלתי את עיניי ועליתי לחדר.

"לייל-" אבא שלי נכנס לחדרי "עזוב, אבא. הכל טוב" אמרתי לו בחוסר חשק "אני מצטער, את לא היית אמורה לשמוע את זה" הוא אמר, גורם לי להתעצבן מעט.

"לא הייתי אמורה לשמוע את זה?! מה זה משנה בכלל? הא?! אתם בזמן האחרון רק רבים ומסתובבים בבית עם פצרופי תשעה באב! ברצינות אבא, מה עובר עליכם לעזאזל?" הוצאתי
עליו את העצבים שלי.

הוא נאנח והעביר את ידו בשיער שלו בתסכול, "זה לא משנה עכשיו, כשאמא שלך ואני נהיה מוכנים אז נדבר על זה" הוא אמר בחדות. גילגלתי את עיניי ונכנסתי לחדר המקלחת.

הפעלתי את הברז כדי שיחשוב שאני מתקלחת, ועבד לי, הדלת נסגרה והרשתי לעצמי להאנח בהקלה. החלטתי באמת לעשות מקלחת כי הזעתי מהבית ספר.

תוך כדי שאני מתקלחת המוח שלי מתרוצץ בין מחשבה למחשבה על מה שקורה בין ההורים שלי כרגע, דמעה זלגה מעיניי אך החלטתי לא לבכות, לא בנתיים.

סיימתי להתקלח ושמתי פיג'מה על הגוף שלי, הסתכלתי על המראה ונאנחתי.
העיניים האפורות שלי נראות חיוורות ועייפות, אולי אני צריכה לישון קצת?

קפצתי במקומי כששמעתי משהו נשבר, יצאתי מחדרי ומיהרתי לעבר המטבח, שם ראיתי את אמא שלי עומדת מול אבא שלי שיושב על אחת מהכיסאות הגבוהים שליד השולחן.

לאבא שלי יש חתך בגבה ואמא שלי שעברה קורס במדא במשך 5 שנים מחטאה לו את החתך ושמה לו פלסטר קטן, עמדתי מהצד וצפיתי באמי מביטה בו בדאגה.

מהצד יכולתי לראות כוס שבורה על הרצפה, ידעתי שלהורים שלי כנראה לא יהיה כוחות לטפל בזה עכשיו אז לקחתי מטאטא וטיטאתי את שברי הזכוכית שהיו על הרצפה כשהדלת נפתחה.

"לייל, מה קרה כאן?" מייק שאל כשנכנס למטבח והדביק לי נשיקה בלחי, "לא יודעת.. תשאל את אמא ואבא" אמרתי לו והוא העביר את מבטו אל אמא שבדיוק סיימה לטפל בחתך של אבא.

"אתם מתכוונים להסביר לנו למה אתם כבר שבועיים מתנהגים כאילו פאקינג מת לכם האוגר?" הוא אמר, גרם לאמי להשפיל את עיניה לרצפה ולאבא שלי להידרך בכעס.

"מייקל, אל תקלל" אבא שלי אמר, "אל תקלל?! זה מה שיש לך להגיד לי? מה פאקינג עובר עליכם אבא?!" מייק אמר, מאבד את זה לגמרי.
כשהחלטתי שאני לא יכולה להישאר שם.

הלכתי אל חדרי ומהר החלפתי בגדים לג'ינס רחב וחולצה צמודה, שמתי נעליים ויצאתי מהחדר.
"לאן את הולכת לילה?" אמא שלי שאלה בדאגה, "אני הולכת לליז, ביי" אמרתי בחוסר חשק והתקדמתי אל עבר דלת היציאה .

כשפתחתי את הדלת הרמתי את פניי כדי לפגוש בפנים החסרות רגש של אלכס רוזונוב, "הוא בחדר, תתפרע" אמרתי לו ובאתי לעקוף אותו אך הוא תפס בידי.

"אמרו לך פעם שאת לא נחמדה?" הוא שאל בעלבון מזויף "אני נחמדה רק לאנשים שאני מכירה, אתה לעומת זאת לא אחד מהם" אמרתי בחוסר עניין גמור.

"אז תכירי, ואז תוכלי סוף סוף לדבר איתי בלי הפרצוף תחת הזה" הוא אמר. "יום טוב" אמרתי ועקפתי אותו, יוצאת מהבית ומתחילה להתקדם אל עבר הבית של ליז, שגרה כמה רחובות ממני.
---------------------------------------------------------
"לילה, היי מותק כמה זמן לא ראיתי אותך" סילביה אימה של ליזי משכה אותי לחיבוק חם כאשר ראתה אותי בדלת, סילביה היא כמו האמא השנייה שלי, היא בן האנשים הכי נחמדים שהכרתי.

"כלבה! לפחות היית מודיעה שאת באה כדי שאחשוב על מה נעשה" ליזי אמרה כשראתה אותי ואז חיבקה אותי גם היא "אליזבת! בלי לקלל!" וכמו ההורים שלי, גם סליביה לא מעריצה של קללות.

עלינו לחדר של ליזי והתיישבנו על המיטה, "אוקיי,מה קרה?" היא שאלה אותי, הרגשתי שאני נחנקת ושקשה לי להוציא מילה מפי
"לייל? את בסדר? מה קורה איתך?" ליזי שאלה בדאגה.

בלי ששמתי לב דמעות התחילו לזלוג מעיניי וליזי משכה אותי לחיבוק חם, "הם רבו שוב?" היא שאלה ברחמים, לליזי אין אבא, הוא מת לפני שהיא נולדה.

הנהנתי והדמעות המשיכו לזלוג, ליזי ליטפה את השיער שלי ולחשה לי שהכל יהיה בסדר "מה אם הם יתגרשו? אני לא רוצה שהם יתגרשו ליזי!" אני אומרת ומתחילה להילחץ.

"הם לא יתגרשו, לייל. זו בטח סתם תקופה כזאת שהם רבים, אני בטוחה שהכל יהיה בסדר." היא אמרה, מנסה להרגיע אותי. "למה שלא תחכי כאן ואני אלך להביא לנו כמה דברים?" הנהנתי שוב.

כעבור שתי דקות היא עלתה לחדר עם שתי קופסאות של גלידה בטעם מנטה שוקולד צ'יפסז, והעיניים שלי אורו. "האהוב עליי!" צווחתי בהתרגשות, ליזי חייכה והתקדמה אליי.

היא הניחה את הגלידה על המיטה ואז שלפה מהכיס שלה דיסק של "הארי פוטר ביץ' !!!!!" היא צווחה בהתרגשות וצחקתי, זה הסרט האהוב עלייה. "אליזבת! דיי לקלל!" סילביה צעקה מלמטה.

אני וליזי הסתכלנו אחת על השנייה ופרצנו בצחוק מתגלגל, היא התקדמה אל הטלוויזיה והכניסה את הדיסק אל הדי וי די, פתחנו את הגלידה ונשענו על המיטה שלה, והתחלנו לצפות.

כעבור חצי שעה של הסרט הטלפון שלי זימזם. הוצאתי אותו מהכיס והיה כתוב 'מייקי אחי הדפוק' על הצג, התכוונתי לסנן אותו אבל ליזי אמרה לי שזה בסדר ושאני יכולה לענות.

עניתי לטלפון והתחלתי לדבר בלי לחשוב "אני נורא מקווה שזה חשוב מייקל כי אני וליזי באמצע הארי פוטר ואתה יודע שאני שונאת כשמפריעים לנו בהארי פוטר!" לחשתי בצעקה.

"לילה! את- חייבת-" קולו של אלכס נשמע בצעקה, הוא נשמע קטוע ולא הצלחתי להבין מה הוא אומר "אלכס? מה לעזאזל?" ראיתי מהצד את הגבות של ליזי מתרוממות.

"זה מייק! הוא-" הוא המשיך להיקטע. "אלכס מה לעזאזל קרה למייק? אני לא שומעת אותך אתה קטוע!" צעקתי בפאניקה וליזי נעמדה על רגליה, מסתכלת עליי בדאגה.

"דרס אותו רכב לילה! את חייבת לבוא לבית חולים!"

---------------------------------------------------------

עצרתי אתכם במתח כי ככה😉😉

אני מעלה את הפרק ב22:22 כי זה מספר יפה.

אוהבת, הדר❤️