הספר הזה הוא תהליך ארוך של שיפור שהתחיל מילדה עם לוח גרפי (שנקנה בשביל אנימציות בכלל), יותר מדי רעיונות ושום מושג מה היא עושה, והפך למשהו שאני די גאה בו. אני בטוחה שיש לי עוד מקום לשיפור - אף אחד מהציורים בספר לא מושלם או אפילו נהדר, אבל הם הביאו לי...
אם מישהי קוראת את הפרק הזה, ראו אותו כמחווה לנוסטלגיה שנתקפתי בה עכשיו. כמו נפנפוף ביישני לאני עבר או גם לכן, כי לא נפגשנו כבר הרבה זמן.
עברתי על הספר מהתחלה ועד הסוף והשיפור במהלכו נראה די קסום - אולי קצת קסום מדי. אני לא מרגישה כאילו הציור האחרון (תציצו בו. זה דיוקן מקסים של אלק בנג'מין בו ניסיתי לראשונה צביעה מתקדמת קצת יותר) מייצג את הרמה וטכניקה שלי בסגנון הספציפי הזה או בכלל. גם לטוב וגם לרע.
זה די משעשע - אני יכולה להרגיש כאילו אני מציירת באופן סביר וזהו אבל להחזיק באמתחתי (מילה נהדרת) כמה ציורים שנראים הרבה יותר טוב. אין לי מספיק שליטה על הכישורים שלי כדי לדעת אם ציור יצא כמו שאני רוצה, או נחמד בצורה כלשהי בכלל. אני מניחה שהסיבה היא שלא ציירתי להרבה זמן ובערך מאז הפרק האחרון של הספר הזה הפסקתי לצייר כמעט לגמרי, בהדרגה. אני אפילו לא בטוחה מה מצבי בתחום בשלב הזה.
אז כן, אני אולי לא מרגישה מוכשרת באופן יוצא דופן, אבל אני גם לא רעה! הנה ציור בצבעי פסטל שעבדתי עליו כתרגיל בבית של סבא וסבתא שלי (סבא צייר פנומנלי והיה די מאושר לראות שגם לי יש קצת מזה לול) ונראה כל כך קסום עם הרקע כי ככה הרגע הזה הרגיש:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
המצלמה כמובן לא נמצאת באותה זווית בה ציירתי. הצל של הכוס קצת התארך מעבר לרצוי בכל אופן, אבל לא ממש הצלחתי לתקן את זה. מסתדרים 👌
הנה ציור קרטוּני לא דיגיטלי (אני יודעת גם אני בשוק) שאמנם לא נראה כזה מדהים, ובהחלט מרוח, אבל אומר הרבה. הפרצוף מצונזר כי הדמות הזאת שייכת לסיפור שלי שקרוב מדי לליבי או איך שתרצו לקרוא לזה מכדי להעלות אותו לאינטרנט. הסמרטוט שהוא מחזיק מצונזר כי הוא ספוג בדם ואדק המדיניות של וואטפד~
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
