טררררר-טררררר טרררר-טררררר "אכ... השעון המעורר השטני הזה..." קמתי מהמיטה שלי, היה לי קשה להירדם, לא יכולתי להפסיק לחשוב על בית ספר מחר... "מחר... רגע!-היום!!!" צעקתי בכל הבית ונפלתי מהמיטה מרוב בהלה, "אווץ'... למה זה תמיד קורה לי..." קמתי בעוד הכאב עדיין מהדהד ברגלי הימנית, צורב בחוזקה, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי, כי היום זה היום הראשון שלי בבית הספר רוז ווין! אני כל כך מתרגש!
קמתי במהירות מרצפת החדר שלי, ורצתי אל חדר האמבטיה ושם ראיתי את סם, "אני מבינה שאתה מתרגש מעוד, היה אפשר להבין את זה שצרחתה בכל הבית..." היא אמרה קצת עצבנית בזמן ששמה משחה על מברשת השניים שלה.
"סליחה לגבי זה..." אמרתי קצת נבוך, שוטף את הפנים שלי במים קרירים כדי להרגיש יותר ערני הבוקר, ניגבתי את הפנים שלי בטפיחות קלות בעזרת מגבת לבנה וקטנה שהייתה תלויה ליידי, מרחתי משחה על מברשת השניים שלי והתחלתי לצחצח, 'אני כבר לא יכול לחכות', חשבתי על בית הספר ועל איך הוא איראה ואת התלמידים גם כן, עד... שנזכרתי בנער החתיך ההוא מהמסעדה שהינו בה אתמול, למה זה לא יכול פשוט לעזוב אותי.
יצאתי מחדר האמבטיה שבפי יש הרגשה רעננה של מנטה ממשלת השניים שלי, הולך בחזרה לחדר שלי ופותח את הארון שלי, מושיט את ידי ולוקח משם את תלבושת בית הספר שלי, ולובש אותה עלי. התלבושת הזאת ממש יפה, החולצה בצבע לבן אוף וייט, עניבה בצבע אדום כהה, המכנס היה ארוך בצבע שחור כהה, והקפוצ'ון בצבע כחול לילי.
הסתכלתי על עצמי במראה ממש נלהב מהתלבושת הזו, יצאתי מהחדר לבוש והלכתי אל הסלון, שם ראיתי את אמא, "בוקר טוב רינרין!", בדרך כלל, אמא שלי יוצאת מוקדם יותר אל העבודה שלה, ועכשיו חמש וחצי בבוקר! אז למה היא כאן? "א-אמא?" שאלתי אותה מופתע, "כן?", "למה את ל-לא בעבודה?" שאלתי קצת מודאג, "נשארתי היום כדי לקחת אותך לבית הספר, הוא מאוד רחוק, אז רציתי להסיעה אותך לשם במקום כל האוטובוסים שתצטרך לקחת" היא אמרה עם חיוך
שלא תבינו לא נכון, זה ממש משמח אותי שאמא שלי דואגת לי ככה, אבל אני מרגיש קצת אשמה שהיא ויתרה על יום עבודה בשביל לעזור לי... זה גורם לי להרגיש כמו נטל עבורה.
"הכנתי לך ארוחת בוקר, היא במטבח, אז תאכל מהר ונצא לדרך, בית הספר די רחוק מהעיר" אמא אמרה והסתובבתי לאחור לכיוון המטבח, היה שם כריך עם ביצת עין וירקות, רצתי למטבח ואכלתי, זה כל כך טעים! אני לא יודע איך אמא מכינה את האוכל שלה כל כך טוב!
סיימתי את הכריך הטעים במיוחד הזה, "קדימה מתוקי, אנחנו צריכים לזוז" שמעתי את אימי קוראת לי מהסלון, מיהרתי אל כניסת הבית ונעלתי את נעלי, נעמדתי על רגלי ויצאתי מהבית עם אימי.
נכנסנו אל האוטו שלנו שהיה בתחתית הבניין, חגרנו חגורות והתחלנו את הדרך, כל הנסיעה לא יכולתי להפסיק לחשוב על בית הספר, אני כל כך מפחד שלא היו לי חברים ושאני היה לבד, או יותר גרוע! כל המחשבות האלו לא נתנו לי רגע אחד של שקט, כל כך פחדתי שזה יקרה לי שוב... זה פשוט לא פסק!
"רין!" שמעתי את קולה של אימי "אל תלחץ כל כך מתוקי, אתה ילד מוכשר ומדהים ובטוח תכיר הרבה חברים חדשים! אל תדאג" היא ניסתה לעודד אותי, וכמובן שהיא הצליחה, אמא שלי היא הבן אדם הכי טוב שאני מכיר, היא כל כך דואגת ונחמדה לכולם.
YOU ARE READING
I'm in control
Romanceרין מתקבלת לבית הספר רוז ווין היוקרתי בעזרת המלגה שהשיג, ומתכנן לסיים את לימודיו שם בשביל העתיד שלו ושל משפחתו, אבל הכל משתבש כאשר רין מגלה את הסוד של האדון הצעיר קיילן, נער קר, גס רוח ועשיר במיוחד. הוא מאיים להעיף את רין מבית הספר ולהרוס את חיו וע...
