שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.
שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-הגיון.
הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת.
אמרה האדמורית-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?
הרבנית-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.
האדמורית-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!
הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?
האדמורית-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!
הרבנית-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!
האדמורית-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד –
גם הוא הגביר את קצב הליכתו!
הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!
האדמורית-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא.
הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!
האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-הגיון.
הרבנית -מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה של האדמורית-הגיון.
כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
הרבנית-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי.
הרבנית-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות.
אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה..
הרבנית-מתמטיקה: נו, ואז??
האדמורית-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!
הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?
האדמורית-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי..
הרבנית-מתמטיקה: אוי שומו שמיים! ומה האיש עשה?
האדמורית-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות.
הוא הוריד את המכנסיים שלו.
הרבנית-מתמטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?
האדמורית-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!
בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר
מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!
