קוראים לי מאי, ואני כבר לא לסבית

אוי לא

אני ושרלוט יצאנו להליכה בפארק.

הן החזיקו ידיים ופתאום "את רואה ככה אני רוצה שיהיה לך. חברה טובה" נשמע קול של אבא המדבר אל ילדתו, מאי ושרלוט הסתובבו אליו ואמרו "אנחנו לא חברות" האבא נראה מבולבל "אז מה אתן? אחיות?" מאי ושרלוט מצחקקות ואז אומרות "לא" ומסתובבות אחת אל השנייה ומתנשקות.

האבא נדהם ומידית שם את ידו מול עינה של ביתו, אבל היא כועסת, נושכת את היד וממשיכה להסתכל.
הבת שואלת, "למה אמרת לי שרק בן ובת יכולים להתנשק?" "כי זה נכון". מאי קופצת "למה? אלו שני פיות בכל אחד מהמצבים" והאב לוחש לה "כן אבל כשזה מגיע למה שנשיקה מובילה אליו זה לא אפשרי" הפעם שרלוט קופצת "אבל זה דווקא כן" שרלוט הראתה למאי כבר פעם אחת איך לעשות את זה ואבל הן עדיין לא עשו בעצמן.

הן ממשיכות ללכת ואז מאי רואה מישהי חמודה. אבל רגע, זה מישהו.

והוא ממש חמוד, אם היא הייתה בקטע של בנים, חשבה היא בטוח הייתה נופלת  לרגליו. אבל היא לא, נכון?
אז מה אלה כל הפרפרים האלו בבטנה. אותם פרפרים כמו כששרלוט מתקרבת לנשיקה.
לא! היא חייבת להוציא את זה מראשה.
אין מצב. אם היא נלחמה אם אימא שלה על היותה לסבית מה לעזאזל יקרה אם היא תצטרך להסביר לה על משיכה ליותר ממין אחד?
ולמה היא מתחילה לחשוב על זה?
פאק, פאק, פאק, פאק.