פאנפיק שהה חסר שםכ כי כל השמות שהיו לא היו זוועה

לשחרר

מה המצב😎
אני מתה מעיפות
עשיתי היום שני בייביסיטר חינם למשפחות שאחד מההורים במילואים בגלל המלחמה😭
מי שחושב שהמלחמה צריכה להיגמר בבקשה תשלחו☮️
זרמו עם זה
מקווה שתאהבו זו הפעם הראשונה שאני כותבת
רוב הזמן אני רק קוראת פה
אני אפסיק כבר לחפור לחפור לכם אבל אני אומרת מראש שאני לא הכי טובה עם סימני פיסוק אז אני אנסה הכי טוב ומקווה שתוהבו מה שיצא
תחת נוצץ לכולם🦄
נ.ב.
נ.מ נקודת מבט
ה.ס הערת הסופרת (נראלי ככה כותבים את זה לא? 🤨 דרך אגב קראתי את כל הספרים כולל שמונה וחצי אז מי שלא קרא אזהרת ספוילרים חמורה הסיפור קורא איפושהו בין שמונה לשמונה וחצי בהצלחה לימץ ודרך אגב דמיינו שקיף חי וקיים ולא במרכז הריפוי
וזה משיש לי להגיד אז ביוש וניפגש בסוף הפרק.
.....................

נ.מ. סופי

ישבתי בחדרי וחשבתי, לא הבנתי כלום ממה שקרה לי . הראש שלי כאב והרגשתי כאילו ורדי לועסת לי את המוח.

אני ופיץ רבנו על זה שאני חסרת התאמה ונפרדנו. ובאיזה שהיא צורה עדיין לא קלטתי את זה, והיום שפיץ בא והתנצל... פשוט לא ידעתי מה לומר אז ברחתי.

"אני נלחמתי הנסתרים והצלתי את העולם כמה פעמים," לחשתי אל חלל האוויר,
"אבל הדבר שאני לא מצליחה להתמודד איתו..
זה הרגשות שלי"

פשוט נפלתי על מיטתי והרגישתי כאילו אני עומדת להתפוצץ, ולפתע קלטתי את ראשו של סנדור מציץ מבעד לדלת
"מיס פוסטר" אמר לי סנדור "שמעתי אותך ממלמלת כל מיני דברים לא ברורים." קלטתי שאמרתי את הכל בקול רם ונהייתי אדומה.
"אין סיבה להתבייש מיס פוסטר" אמר סנדור.
"רק שתדעי, יש לי שיטה מעולה להירגע. זו השיטה הכי פשוטה שקיימת, פשוט קחי כרית תשימי אותה על הפרצוף ותצרחי הכי חזק שאת
יכולה" אמר לי סנדור.

"רק רגע", נכנסה פלורי, "אני לא חושבת שסופי צריכה להוציא את הכעס שלה על הכרית. יש לי רעיון יותר טוב." היא נכנסה לחדר והתיישבה על המיטה שלי. "מה דעתך שאני אשיר לך את השיר של קאלה?" אמרה פלורי, חייכתי אליה, "אני חושבת שאני מאוד אשמח" מלמלתי.
פלורי התיישבה לידי והתחילה לשיר. היא שרה על בית, ועל משפחה, וחום נעים כמו של מדורה לא קרובה מידי, אבל גם לא רחוקה מדי. היא שרה על פרח שמלבלב באמצע החורף, על שתיל קטן שמחזיק בסערה, על סירה קטנה שטה בים סוער אבל בכל זאת מצליחה לחזור הביתה, שרה על אהבה, ועל החברות, ועל שמחה, ועל חוזק ועל העולם הגדול שבו אנחנו כל כך קטנים.
קולה היה רך וצלול, כמו קרני שמש ראשונות. היא ליטפה אותי בעדינות על צווארי והרגשתי דמעה קטנה זולגת על לחיי, היא כל כך הזכירה לי את קאלה.
"ששש..." אמרה פלורי "את יכולה לשחרר הכל אל תתאפקי", היא אמרה לי. "תחשבי שאני קאלה" הוסיפה .
ברגע שהיא אמרה לי את שלושת המילים האלה הכל התפרץ ממני, בכיתי על הריב שלי עם פיץ, בכיתי על קיף, בכיתי על מי שאיבדנו, בכיתי על קאלה, בכיתי אפילו על אוולאר, בכיתי על זה שהכל מסובך, בכיתי על זה שהעולם הזה דפוק, בכיתי על זה שיצרו אותי כדי לתקן את זה, אבל הכי הרבה, בכיתי על עצמי בכיתי על הרגשות שלי, שאני לא מסוגלת להבין אותם, בכיתי על זה שגם החברים שלי לא מסוגלים להבין אותם אפילו קיף שהוא אמפת, לו אמור להיות הכי קל להבין את זה
בכיתי על הכל, בזמן שפלורי מהמהמת את השיר מעלי בשקט כעבור כמה דקות פשוט נרדמתי
..................