הולין פרקר-
״וואדפק. למה לעזאזל הוא חושב שאנחנו נלבש את הפיסת בד הזה״
רטנתי מעצבים המקום הזה לא נורמלי.
״תרגעי הולין, שמעי זה לא כזה נורא וזה לא שאנחנו לובשות דברים צנועים יותר למסיבות שאנחנו הולכות אליהם.. ואת גם ככה לא מכירה כאן אף אחד... ״ מאי מנסה להרגיע אותי אבל זה לא כל כך הולך לה. זה סתם עוד יותר מרתיח אותי
״מאי בפאקניג פורנו יש יותר מקום לדימיון מאשר לחצאית הקצרה הזאת ולחולצת בטן הלבנה הזאת שממותג עלייה רייז. שאם הגודל של הציצי שלי זה נראה עליי כמו פאקינג חזייה״.
ללא ספק יש לי גוף נשי, מחוטב ומלא במקומות הנכונים אבל מפה ועד להתלבש כמו זונה במקום עבודה שלי זה כבר רמה אחרת.
״לדעתי את מגזימה ושתדעי שזה יושב עלייך נדיר, ברוך השם בורכנו בגנים טובים. כל העיניים יהיו עלינו, תהיי בטוחה״.
אם היא חושבת שהמשפט הזה אמור לרכך אותי היא טועה ובגדול
אבל לצערי זה המקום היחיד שמשלם טוב כאן באיזור ונמאס לי מזה שמשלמים לי מינימום אז כנראה שאין לי יותר מידי ברירות..
״טוב יאלה אם נעמוד כאן ותמשיכי להתלונן אנחנו לא נגמור אם זה אל תשכחי שאנחנו עובדות לא רק בשביל עצמנו אלא גם בשביל המשפחה שלנו. אז תזיזי תתחת שלך ובואי נעבוד״.
היא משכה אותי מהיד לכיוון הבר ואני יכולה להישבע שכל העיניים עלינו, בחיים לא הרגשתי נבוכה ככה.
״היי אני מאי וזאת חברה שלי הולין אנחנו חדשות כאן תוכל לעזור לנו בבקשה לאן להגיש כל דבר?״ מאי הציגה אותנו לאחד מעובדי הבר
הוא נראה פחות או יותר בן 24 ולעומת רוב האנשים שעובדים כאן הוא נראה ממש נחמד.
״היי כן בטח קוראים לי ארצר, מאי את תגישי את ה3 בירות לשולחן 41 זה נמצא במרפסת ליד המפל מים, בהצלחה״ מאי נישקה אותי בלחי
והלכה להגיש.
״ואת הולין נכון?״ שאל
״כן, מה לעשות?״ עניתי
״תקחי הזמנה משולחן 20 הם נמצאים ממש בקצה האולם
ואז תבואי אליי אני אראה לך איך שולחים את ההזמנות למטבח״ אם חשבתי שהוא נחמד אז עכשיו הוא הפך לנחמד פלוס
״תודה ארצר״. אז אני לוקחת את הדף והעט שהיו מונחים על השולחן ויוצאת לדרך.
בשולחן 20 ישבו חבורת גברים
התקדמתי אליהם כדי לקחת מהם הזמנה בזמן שהם לא מפסיקים לסרוק אותי.
״היי,מה תרצו להזמין?״ שאלתי בחיוך
״אותך״ אחד מהם אמר בשיא החוצפה
״מצטערת אני לא בתפריט״ עניתי בחיוך מאולץ
״יין לבן ואת הבשר הכי משובח״ אחד מהם אמר
הרציני יותר עיניו שידרו קור ואדישות אני נשבעת שלרגע
פחדתי ממנו. אבל משהו בו משך אותי.
רשמתי הנהנתי בחיוך וחזרתי בחזרה לבר.
אחרי הסתגלות קצרה של פינוי והגשה התחלתי די לחבב את המקום, ולא צחקו שאמרו שהטיפים פה טובים כי אני עוד מעט מסיימת משמרת ואני כבר עומדת על אלף חמש מאות שקל שזה מטרוף בהשוואה למסעדות אחרות באיזור כאן.
החלטתי לקחת לעצמי הפסקה של 5 דקות כי כבר הלכו לי הרגליים מרוב עבודה, אז התיישבתי בבר. ושוב זה קרה, אני שוב חושבת על האיש המיסתורי הזה בפעם החמישית הערב.
״היי כוסית רוצה לשכב איתי בשירותים?״ אחד מהלקוחות כאן ניגש אליי ואני דיי בטוחה שהוא שיכור מוות.
צחקתי ממבוכה ״אמ לא!!״ עניתי
״זה יקח רק דקה.. אני מבטיח לך״ הוא אומר לי עם מבט סוטה תוך כדי שהוא מנסה לגעת בי . הוא נוגע בי ואני קופאת, אני רועדת אני לא מצליחה לנשום. הוא נוגע בי ואני לא זזה. למה לעזאזל אני לא זזה.
״תעיף את הידיים המסריחות שלך מהבחורה הזאת חתיכות נבלה״ קול בס גברי מוכר נשמע באוזניי.
זה הוא. זה האיש המסתורי שלי.
האיש הסתורי שלי מכה עד מוות את הבחור שהטריד אותי, כל הדם של אותו בחור השפריץ על פניו ובחיים לא חשבתי שדבר כזה יוכל לחרמן אותי.
אותו בחור מרוסק על הריצפה בזמן ששתי אנשי הבטחה גוררים אותו מהמסעדה.
והבחור שהציל אותי הלך, הלך לפני שהספקתי להגיד לו תודה..
