הולין פרקר-
סוף סוף הגעתי הביתה אחרי הערב המתיש הזה, השעה 1:30 בלילה
ונשאר לי בדיוק 5 שעות לישון לפני שאני צריכה להתעורר לבית ספר.
אבל אני גוועת ברעב אז לפני שאלך לישון אני אחפש לי משהו לנשנש, אני נראלי אכין לי קורנפלקס עם חלב, הכי קל ופשוט להכין וסוגר פינה.
כל הדרך חזרה הביתה לא הפסקתי לחשוב עליו אני לא יודעת מה עובר עליי אבל זה חייב להיפסק.
לפני שהלכתי הביתה שמעתי את עובדי הבר מתלחששים על כמה מוזר היה שהאיש המסתורי שלי הציל אותי שדרך אגב הבנתי מהליחשושים שלהם שהשם שלו זה ניקולאס רומנו לא אחר מקאפו המאפיה האיטלקית של שיקגו, אז איך זה שהיה לו אכפת ממני? הרי הוא פאקינג מהמאפיה. לא שאני כזאת בקיאה בחומר אבל מאפיה זה די הארגון של הפושעים של העולם התחתון אז זה אמור להיות מפחיד לא? ובטח שלא אמור להיות לו אכפת מאישה תמימה כמוני.
אחרי הרבה נסיונות כושלים של לנסות להירדם סוף סוף הצלחתי.
ואז נשמע שעון המעורר באוזניי, וזה הרגע שאני מבינה כמה אני שונאת לקום בבוקר.
בקושי ישנתי שעתיים, אני לא יודעת איך אני אשרוד את היום הזה.
קמתי לאמבטיה לעשות את אירגוניי ואפילו לעשות מקלחת בוקר
כי אתמול בערב התעצלתי.
אמרו בחדשות שיהיה היום קריר אז החלטתי ללבוש סוודר חמים וטייץ עם פליז שסבתא קנתה לי מברצלונה לפני שנה, התאפרתי כדי להסתיר את העייפות על פניי ואז הלכתי לתת לסבתא נשיקה בלחי כמו כל בוקר.
״ביי סבתוש נתראה בצהריים״ רכנתי ונישקתי אותה
״חכי מתוקה שלי הכנתי לך כריך שלא תהיי רעבה״
״את הסבתא הכי טובה בעולם תודה״ ויצאתי מפתח הבית.
בדרך לבית ספר התקשרתי למיה שתעביר לי את הזמן, הבית שלה הרבה יותר קרוב לבית ספר משלי אז שאני קרובה לבית של מיה היא יוצאת ואנחנו ממשיכות ברגל יחד.
״וואו אחות את נראת סופר עייפה, הכל בסדר?״ מיה שאלה אותי ובאמת אפשר להבחין בזה שישנתי בקושי שעתיים, בקושי זהיתי את עצמי בבוקר.
״למה לעזאזל הומצא הדבר הזה מייקאפ אם הוא לא מסתיר עייפות״ התלוננתי ובצדק.
״מאמי את הולכת כמו גופה ושלא נדבר על כמות הסומק ששמת, זה לא יעזור לך להפסיק להיות חיוורת את יודעת״ גילגלתי לה עיניים והמשכנו ללכת..
״לא הספקתי לשאול אותך אתמול, אבל איך היה היום הראשון בעבודה אתמול?״ מיה שאלה אותי אבל נראלי שכרגע אני לא אספר לה את מה שקרה עם ההוא שניסה לאנוס אותי לעיניי כולם ובמיוחד לא את זה שניקולאס היה שזה שעזר לי בסיטואציה הזאת.
״ חוץ מהבגדים הזנותיים שאנחנו אמורות ללבוש שם אז יחסית הכל ממש סבבה,גם קיבלתי טיפים ממש טובים מה איתך? את תרצי להישאר?״ שאלתי אותה אבל בכנות.. הציק לי שלא סיפרתי מה באמת קרה אני רגילה לשתף אותה בהכל אבל אני יודעת שאם היא תדע היא תכריח אותי לעזוב וכמובן שהיא תעזוב ביחד איתי..
ואנחנו צריכות את הכסף הזה, אז לבנתיים אני לא אספר.
״ממש אהבתי את המקום ובאמת הטיפים שם ממש טובים, גם אחד מעובדי הבר הזמין אותי לדייט ליום שבת בערב, ארצר אם את זוכרת״ היא סיפרה לי ואי אפשר לפספס את החיוך על פנייה, מיה מהבנות האלה שתמיד נדפקות עם הבנים ההזויים אז אני ממש מקווה בשבילה שהפעם זה יצליח..
״אני ממש שמחה בשבילך מיה, ארצר נראה בחור מקסים לאיפה קבעתם?״
״הוא אמר לי שזה הפתעה ושהוא ידבר איתי בהמשך היום אני ממש מחכה לזה״ השיבה לי עם חיוך ענק על פנייה
״אל תשכחי לעדכן אותי בכל פרט ופרט וכמובן שלא למהר לעשות דברים שתצטערי עליהם״
״כמובון בוס״
ציחקקנו והגענו לשערי בית ספר, זה החלק שאני ומיה נפרדות בו
כי אנחנו לא לומדות באותם שיעורים למרות שהתחננו למנהלת שתשים אותנו ביחד,אבל היי לפחות ניסינו
אז נפרדנו וסיכמנו שניפגש ביחד בהפסקת עשר בקפיטריה.
לאורך השהות בבית ספר החזקתי את עצמי לא להירדם באף שיעור
כי אם אכשל באחד המבחנים יעיפו אותי מהבית ספר וזה לא רעיון טוב
הבית ספר שלנו נחשב לאחד הביתי ספר הכי טובים באיזור
והם לא מהססים להוציא מהבית ספר תלמידים לא פחות ממושלמים.
והחלום שלי עדיין זה להתקבל לאוניברסיטה הכי טובה בשיקגו אז אני לא אנסה אותם.
אז עכשיו אני בדרך חזרה הביתה ומתה לשנוץ קצת עד שאצטרך לקום לעבודה, החלטתי ללכת בדרך קיצור למרות שהיא די מפחידה עברתי סמוך לפארק שעשועים ישן ולפתע נשמע באוזניי צרחות קפצתי מבהלה.
אני מסתכלת מיצדדי ואז אני רואה חבורת אנשים עם ברדס שחור על הראש ואחד מהם מכוון אקדח על איש שנראה בסביבות ה20 לחייו בזמן שהוא מתחנן על חייו שהוא שפוך ומדמם על הריצפה.
אני מנסה להתקרב קצת ולשמוע על מה הם מדברים..
״אני אשלם לכם אני מבטיח אני אשלם הכל רק תנו לי עוד קצת זמן בבקשה אל תהרגו אותי״ הוא מתחנן אליהם ולא מפסיק לבכות וזה לא נראה שאכפת להם בכלל.. לא יודעת במה הוא הסתבך אבל אני חייבת לעשות אם זה משהו
אני באה לחייג את המספר 100 ואז אני שומעת ירייה ״לאאאאא!!!!״ צרחתי, פאק מה עשיתי הם ראו אותי. הם בדרך אליי.אני מנסה לברוח ולרוץ כמו שלא רצתי מעולם.
ואז הרגשתי מכה חזקה בראש וראיתי שחור
התעלפתי.
