"פתח אותו," אומר ג'יימס בהתרגשות.
כשתעשה זאת, תמצא בפנים שרשרת. הוא עשוי מכסף והתליון הוא תליון קטן בצורת לב.
"עשיתי את זה במיוחד בשבילך," הוא מסביר, עיניו לעולם לא עוזבות את שלך כשאתה מתפעל ממנה. "רציתי לתת לך משהו לזכור אותי באמצעותו." הוא מושך אותך אליו, ואתה לא יכול שלא להעריך כמה זה מתחשב. "ו... משהו שיזכיר לך שאני אוהב אותך", הוא לוחש.
ג'יימס עוטף בעדינות את השרשרת סביב צווארך בחיוך רך. אתה מודה לו על השרשרת, קצת המום רגשית מהמחווה שלו. הוא מקרב אותך אליו, ואתה שם לב שהוא רועד קלות.
"ג'יימס," אתה אומר בעדינות. "הכל בסדר?"
"כן," הוא עונה במבוכה. "אני פשוט... מעולם לא עשיתי דבר כזה לפני כן."
אתה מגחך קלות, הלב שלך כואב עליו. "טוב, מה שאתה עושה, אתה עושה את זה בצורה מושלמת."
ג'יימס נותן לך חיבוק חזק, ואתה יכול להרגיש את הלב שלו פועם במהירות. אתם מביטים אל תוך עיניו, ולרגע, ראשיכם קרובים מדי זה לזה מכדי להרגיש בנוח... אבל אתם מוצאים את עצמכם רוכנים לאט לאט אחד אל השני...
הנשיקה הראשונה שלך. ג'יימס סוף סוף אוזר את האומץ להישען פנימה, והשפתיים שלך נפגשות ברגע רך של חיבה. השפתיים שלו רכות וחמות, ובזמן שאתה מנשק אותו זרועותיך עוטפות אותו בחוזקה. כשהנשיקה מסתיימת, שניכם נושמים בכבדות, ואף אחד מכם לא רוצה שהרגע יסתיים.
אתה וג'יימס מסתכלים זה על זה לכמה שניות, עדיין קרובים מספיק כדי להתנשק שוב; לשמור על הרגע הזה לאורך זמן. אתה מרגיש שהנשימה שלך נעשית רדודה כשאתה חושב איך לשמור על הרגע האינטימי בין שניכם בחיים, אבל לפני שיש לך הזדמנות לפעול נשמעת חבטה חזקה בדלת החדר המשותף.
"ג'יימס!" קול נשמע מבעד לדלת הסגורה, חזק מספיק כדי להבהיל אותך מהערפל הרומנטי שלך. "פתח אותו כבר, אתה חירש?"
ג'יימס מתרחק ממך במהירות, פונה לכיוון הכניסה עם סומק על פניו.
"כן, מגיע!" ג'יימס קורא לכיוון הדלת. הוא מסתובב אליך בחיוך מבויש.
"הייתי... בעצם הייתי רק... אה... הייתי כאן, לבד. רק... לומד. שום דבר אחר." הוא מיישר במבוכה את גלימותיו ומכחכח בגרונו, לא רוצה שהאחרים ידעו ששניכם זה עתה חלקתם את הנשיקה הראשונה שלכם.
"כל הכבוד," אומר לו הקול מחוץ לדלת, וכמה שניות לאחר מכן, דלת החדר המשותף נפתחת, וחושפת את פרופסור ראש הבית שלך, פרופסור מקגונגל.
