Monsters

6211

כשמגיעים בפעם הראשונה כולם אופטימיים, הכל נראה מחייך ונראה כאילו הילד יהיה שם חצי שנה ויחזור חדש
מה שהם לא יודעים הוא שבחדר ליד יש אנשים צורחים בחדרים מרופדים עם חלוקים לבנים גדולים
חלקם בוכים חלקם ממלמלים לעצמם
מי שלא היה אמור להיות בשיקום אבל נפלה טעות, אחרי שעתיים בחדר הזה
אין סיכוי שהוא יצא מהשיקום בסוף
שאני יצאתי מהחדר הלבן הייתי בטראומה, מה שלא עזר לבעיה המקורית שהביאה אותי לפה
ולמה אני פה?
ישבתי בחדר שלי וחשבתי
שום דבר לא זכור לי מלפני המקום הזה
זאת תופעת לווי של הסימום הכבד שנותנים לכל מי שעושה בעיות או סתם בהתקף וצריך להשתלט עליו
אף
אחד
לא
יוצא
משם
*****
"ואל תחזרי לפה!!!" השומרים זרקו אותי בגסות על הרצפה
הכל כאב לי ודיממה לי השפה
"את בסדר ילדה" שמעתי קול והרגשתי ניעור
"ילדה" הקול אמר שוב
"בואי" שמעתי קול והרגשתי משקה זורם בגרון שלי
ההרגשה הנעימה של מים התחלפה מיד בצריבה בגרון וקמתי הכי מהר שיכולתי
"מה זה?" לחשתי בצרידות
"ברנדי" האיש אמר
"למה ברנדי?" השתעלתי
"כדי שתרגישי יותר טוב"
"אני לא מרגישה יותר טוב" נחרתי בשאט נפש
"את לפני רגע שכבת על הרצפה ועכשיו את עומדת ומנסה לצעוק עליי, עם זה לא להרגיש יותר טוב תהרגי אותי" הוא גיחך
נאנחתי לעקשנות שלו
"מאיפה יש לך ברנדי?" שאלתי בחשש
"מאיפה יש למוסד הזה סמים" הוא גיחך ורטנתי
"אץ חמודה" הוא החליט "תארחי לי חברה משעמם לי לבד" הוא אמר וגיחחתי
אני אסביר לכם למה
האיש שעמד מולי היה נער
והנער היה שרירי וחתיך הוא היה מלאכי עם שיער בלונדיני ופנים וגוף מושלמים
עכשיו נזכרתי, זה היה הנער היפה של מטפלות כל כך אהבו אותו שנתנו לו רשות להתעמל בחדר כושר
איך קראו לו?
"קוראים לי נייל" הוא גיחך "ואת?"
איך קוראים לי? המחשבה על השם שלי עירבלה לי את המחשבות ואת המעיים
"תביא לי עוד" אמרתי והוא הושיט לי אץ הבקבוק
לגימה ארוכה ניערה אותי קצת והמשכתי לחשוב
היה לי שם לפני שהגעתי לפה מה הוא היה?
"ספנסר" אמרתי הקול החלטי אך מהוסס
"אוקיי ספנס נעים להכיר אותך" הוא גיחך הביא לי פתק והלך
-מס׳ חדר 6211-
"תקפצי מתישהו" הוא צעק