פרק 1

209 15 21
                                    


"אז אתה אומר שהיה לך חיזיון של מאות אנשים שנופלים מהשמיים?" שאלה אנבת'

"כן! את סוף סוף מבינה!" אמרתי בהקלה

"בסדר נגיד שהבנתי את הדבר ה*** שעכשיו סיפרת לי, לא זכור לי שמישהו דיווח שהוא ראה אנשים נופלים מהשמיים בזמן האחרון ואני די בטוחה שאתה עדיין לא הפכת לאורקל." אנבת' אמרה בחיוך קטן

"את אמורה להיות הגאונה פה, לא?" אמרתי בהתגרות

"תסתום מוח אצה" היא ענתה לי

"אני מנסה להבין את זה אבל אין לי מאיפה להתחיל חוץ מאיזה חלום מטומטם שלך."

"אוקייייי......" נישקתי אותה במהירות

"אני הולך לראות אם אני יכול להשיג משהו לנשנש." אמרתי לה

"בסדר ממה שאתה לוקח תביא גם לי" היא כבר הספיקה להתיישב על הדשא

"ועל הדרך תקרא גם לכירון אולי הוא יוכל לעזור לנו עם זה"

הנהתי ויצאתי לכיוון הביקתה הכחולה.

הגעתי אל הבקתה כירון ישב בחוץ.

"פרסי מה קרה?" הוא שאל

"תמיד שאני בא לפה חייב לקרות משהו? אני לא יכול לבוא לסתם ביקור ידידותי?" אמרתי

כירון הרים גבה

"בסדר..." נאנחתי
"היה לי חלום מוזר ראיתי הבזק אור כחול ואז אלפי אנשים נופלים מהשמיים.... דיברתי עם אנבת' והיא אמרה לי שאף אחד לא דיווח על אנשים שנפלו מהשמיים ושבפעם האחרונה שהיא בדקה אני לא האורקל של המחנה... היא אמרה לי ללכת להתייעץ איתך ושאולי אתה תדע משהו שהיא לא יודעת"

"האמת שאני יודע משהו אחד שהיא לא יודעת...
בלילה כן קיבלנו דיווחים על אנשים שנפלו מהשמיים... וזה לא הכל....
האלים נעלמו."
כירון אמר לי

פערתי את פי

"אז זה נשמע רציני...."

"אני חושב שאתה צריך ללכת אל רייצ'ל אתם צריכים מסע חיפושים." אמר כירון
הנהתי בהסכמה

"אז למה אתה מחכה?" שאל כירון
"לך" הוא אמר

אז הלכתי לרייצ'ל.

"היי רייצ'ל" אמרתי בחיוך
רייצ'ל היא האורקלית של של המחנה.
"היי" היא חייכה אליי

"אני מניחה שבאת כי אתה צריך נבואה ולא סתם ביקור ידידותי?" היא שאלה

"האמת שכן" אמרתי במבוכה
אני צריך להתחיל להתייחס לחברים שלי יותר...

"אזזז..... יש משהו מוזר שרציתי לספר לך....
כרגע אני לא באמת יודעת מה הולך לקרות. יש לי נבואות אבל לא בשבילכם" אמרה רייצ'ל

אוי*** חשבתי לעצמי
מה אנחנו אמורים לעשות אם אין אפילו נבואה בשביל מסע חיפושים?

נאנחתי

"אני מניח שאני אחזור לעדכן את אנבת' " אמרתי והלכתי.

הלכתי חזרה למחנה החצויים ומילאו אותי מחשבות על מה עומד לקרות.
זה לא שלא עברנו דברים קשים ואני בטוח שנוכל להתמודד עם זה אבל זה מלחיץ שכל פעם זה קורה מחדש.

לפתע עברה מין אדווה מוזרה באוויר
ופתאום ריחפתי!

הבטתי על רגליי  וראיתי שאני עדין עומד.

"מוזר.." צחקקתי
המחשבות התערבלו לי במוח ולא הבנתי מה קורה

הכל מסביבי ניהיה מטושטש והסתובב
והמוח שלי התחיל להתערפל
בהבזק של בהירות מוחי זעק לי
"פרסי אתה חייב לצאת מזה!" ניסיתי להוציא מראשי את כל הערפול אבל זה רק גרם לעשן להשתלט על המוח שלי יותר
ציחקקתי צחוק מוזר
"אני לא יכול לצאת מזה" אמרתי תוך כדי צחקוק

המחשבות שלי כולן התערבלו כבר לא זכרתי מי אני, מה קורה לי ומה אני עושה

לפתע רגלי קרסו.
נחתתי על האדמה מופתע ופלטתי עוד ציחקוק בלתי מוסבר.

עיני התערפלו והזדגגו

ואז הכל ניהיה שחור.









כשהכל מתאחד.(הפ פג שהה וארץ האגדות) (נטוש עד שאני הגמור את פאנפיק שהה)Where stories live. Discover now