הוא ערפד

Part title

אמילי

״אמילי,נו אמילי קומי אנחנו מאחרים״ שמעתי את אחי הגדול קורא לי לקום ״מ-ה״ אמרתי בעייפות, ״יש בית ספר קומי כבר״ הוא אמר ויצא מהדלת, ״אני קמה,אני קמה״.
היום אני מתחילה את השנה הראשונה שלי בכיתה יב ואני כל כך מתרגשת, אני קצת יספר לכם על עצמי.
ההורים שלי נפטרו מתאונת דרכים לפני שנתיים וחצי, ובנתיים אני גרה לבד עם אחי הגדול אלכס.
״נו אמילי בואי כבר!״ אלכס צעק והוציא אותי מהמחשבות, ״אני באה!״ אמרתי לו שהתזתי בושם עליי ורצה לכיוון המדרגות.
״ברוך השם״ הוא אמר ושרברבתי את שפתיי, ״למה את לא הולכת באוטובוס בגללך אני מאחר״ הוא אמר וגיחך גיחוח קטן, ״שתוק כבר יא עצלן״.
הגעתי לבית ספר הלכתי לכיוון השער (כמובן לפני שאמרתי לאלכס ביי), בשער ראיתי את קייטי ונוי מחכות לי, הם רצו אליי וחיבקו אותי חיבוק שעוד שנייה מעדתי ממנו, ״נו בואי אנחנו מאחרות״ שמעתי את נוי אומרת לי. התקדמנו לכיוון הלוקרים אחרי שנשמעה צלצול להפסקה שמתי את כל הספרים שלא הייתי צריכה לשיעור שאחרי ההפסקה, ״ אהההה,אמלה תסכלו זה התלמיד החדש שמגיע היום!״ קייטי אמרה והראתה לנו את התמונת פרופיל שלו באינסטגרם, ״הוא בסדר״ אמרתי ומנסה לדחוס את כל הספרים בלוקר הקטן שקיבלתי, ״תגידי מה ישלך הוא אחד החתיכים שראיתי, באתי כבר לראות איך הוא נראה!״ נוי אמרה וחייכה חיוך גדול, ״בואו נלך לחפש אותו!״ קייטי אמרה ״אומייגאד כן!״ נוי אמרה והיא וקייטי הסתכלו עליי במבט של שאלה, ״לכו תחפשו אותו אני שנייה הולכת לשירותים״ אמרתי בתקווה שהן לא יחפרו לי, ״בסדר אחרי זה בואי למגרש״ נוי אמרה והיא וקייטי הלכו לחפש אותו, ובנתיים אני הולכת לשירותים.
בדיוק שנכנסתי לשירותים התחיל לכאוב לי הראש ראיתי שחור בעיניים -ראיתי ילדה נכנסת בטעות לשירותי בנים- משהו מוזר.
שהדבר הזה עבר לי הרגשתי ידיים מלטפות אותי וקול מושלם וחם ״את בסדר?״ הוא שואל, אני לוקחת את עיניי ואני רואה אותו! מי שקייטי הראתה לי בטלפון, לא הסתכלתי עליו נזכרתי בדבר הזה שקרה לי לפני כמה שניות.
וזה אמיתי ראיתי ילדה הולכת לכיוון שירותי הבנים, ממש שנייה לפני שהיא נכנסה אמרתי לה ״עצרי! זה שירותי הבנים,כאן זה הבנות״ בעודי מצביע לה על שירותי הבנות,היא הסתכלה למעלה כדי לראות אם אני לא טועה, ״אה תודה, לא שמתי לב״ היא אמרה והלכה לשירותי הבנות.

הסתכלתי ישר והוא פאקינג עדיין כאן עומד מולי, מסתכל עליי מאוד מוזר אני רצינית הוא הסתכל עליי במבט בדיקה, הוא ליטרלי בחן את הפנים שלי, סליחה. את הגוף שלי.
״היי?״ אמרתי בתקווה שהוא יגיד משהו כי הוא פשוט עמד דקה מולי והסתכל עליי. הוא לא ענה. ניסיתי עוד פעם ״סליחה?״.
הוא ענה! ״אה, סליחה שקעתי במשהו״, אמ כן שקעת בי.
״ז׳אק נכון?״ שאלתי כדי לנסות לקדם שיחה איתו, ״כן ואת אמילי?״ רגע מה איך הוא פאקינג יודע. ״איך ידעת?״ שאלתי והוא גיחך והוא חיוך קטן. אלוהים תעזור לי מה זה החיוך הקטן הזה.
״מהלך נחמד קיילי, למה חזרת?״ הוא שאל וכיווצתי את גבותיי, ״מה?מי זאת קיילי?״ שאלתי והוא הסתכל עליי וכיווץ את עיניו הוא תפס לי בידיים וסגר את העיניים, ברגע שהוא פתח אותן העיניים שלו היו אדומות.ממש אדומות, ״ה-עיניים שלך אדו..״
מלמלתי לו,הייתי בהלם שבשנייה אחת העיניים היו חום דבש והפכו לאדום. הוא התחיל להזיז את הראש שלו והעיניים שוב חזרו לחום דבש, ״סליחה קיילי אמ א..אמילי.״הוא מלמל והלך לכיוון כיתתו. אה כן ואני עדיין נתקעתי עם פרצוץ של הלם.

כל היום לא הצלחתי להתרכז חשבתי עליו על העיניים האדומות שלו על הדבר הזה שקרה לי.. ״אמילי?״ קייטי שאלה והוציאה אותי מהמחשבות עליו, ״מ..ה״ עניתי לה בעייפות ורק רציתי שהיום הזה כבר יגמר, ״היום את נראת עייפה, עוד פעם איחרת לאלכס?״קייטי ונוי מכירות אותי מאוד הן החברות הכי טובות שלי מאז כיתה א, ״כן, אבל הוא סתם נודניק הוא בכלל לא איחר״ אמרתי וקייטי צחקה והרביצה לי תוך כדי ״אווץ מה את צוחקת״ אמרתי וצחקתי ביחד איתה.
שהגיע סוף היום תכננתי ללכת הביתה, לראות את הסדרה האהובה עלי.

אבל באותה שנייה שיצאתי מהשער הרגשתי ידיים סותמות את פניי, ראיתי בן אדם אבל בשנייה אחת איבדתי הכרה וראיתי שחור.