״יש לך מזל שלא שברת לי את היד." אמרתי לה בכעס, אחרי שבזבזתי את רוב ההפסקה אצל האחות. ״מצטערת, תמיד אומרים לי שאני לא מודעת לכוח שלי...״ אמה ענתה בקול מבויש, ומהר מאוד התכוננה לחינוך גופני.
יופי. על היום הראשון יש את השיעור השנוא עליי... אבל או שאמה ממש אוהבת את השיעור, או שהיא לא אנושית, כי היא עשתה 30 שכיבות שמיכה בלי להתאמץ בכלל! היא ספורטאית אולימפית או משהו? רגע... האמת ששמתי לב למשהו הזוי בעורף שלה מתי שהיא קמה... משהו שנראה באופן מחשיד כמו... לא. אני על בטוח הוזה. אין מצב שזה חיבור למטען! אין מצב שהיא רובוט, נכון?
אחרי השיעור ראיתי אותה ליד הלוקר שלה במסדרון. היא דיברה עם כמה ילדות מהכיתה כאילו הן מכירות שנים, למרות שזה היום הראשון שלה. ״אוסטין, לגמרי קברת את עצמך פעם שעברה,״ חשבתי. ״אבל מה שהיה לה בעורף נראה כמעט כמו USB-C״. אוקיי, נמאס לי. אני הולך לשאול אותה.
״היי אמה, זוכרת אותי?״ שאלתי אותה, בתקווה שהיא שכחה את השיחה המביכה שלנו מלפני שעה. ״כן, אתה המגמגם ההוא...״ היא זוכרת. אין לי שום סיכוי איתה יותר. ״כן... לגמרי לא אני״ אמרתי בניסיון להסתיר את זה. ״בסדר...״ אמה השיבה. נמאס לי. אני הולך לשאול אותה. ״את מטורפת!!! 30 שכיבות שמיכה בלי להתאמץ בכלל? איך???״ ״אה, זה? אני מתעמלת מגיל 9 בערך. אני מכוונת לאולימפיאדה השנה!״ שמענו עלייך. ״והדבר הזה בעורף שלך...״ ״סתם צלקת. לא משהו רציני״. אין מצב שזאת רק צלקת...
YOU ARE READING
תלמידה מלאכותית
Ciencia Ficciónהחיים של אוסטין לא משהו: הוא לא הספורטאי הכי טוב בכיתה, אין לו חברים ובטח שלא חברה. אבל ביום הראשון של כיתה י"ב, אמה, תלמידה חדשה מטקסס מגיעה לכיתה שלו והוא שם לב למשהו... מוזר לגביה... היא לא אוכלת או שותה, היא חכמה במיוחד, היא חזקה בהרבה מהאחרים ב...
