זיכרון מהפרק הקודם שוב הייתי בחרדה ולא אכלתי יומים. אחרי יומים חברה שלי קלטה שאני לא אוכלת אז היא כזה שואלת אדווה(מאי) למה את לא אוכלת אני פחדתי להגיד את זה שאיבדתי שתי חברים שלי אז בינקום אמרתי לה שאני פשוט לא רעבה "כי אכלתי מעלה" הדבר היחיד שאכלתי ביומים העלה זה הרגשות שלי כלפי שתי החברים שלי שהרגו אותם לצערי ההורים שלי וחברות שלי חפרוו לי לאכול אז אכלתי קורנפלקס שעה אחרי הקאתי את זה היה לזה טעם מוזר 🥲 אבל עזבו אז אחרי זה שמעתי שרים דיאכונים כי זה הדבר היחיד שהרגע אותי יום אחד איבדתי את זה סופית אז אני כזה השתגתי בבית ספר במובן שעוד שנייה זרקתי על מורה כיסא 🥲 אבל אחרי שבוע היכרתי בן אדם נכמד הלשון הפיינה שלו זה הם/אתם נראלי שאתם מקראים אותם קוראים להם טאי הם כתבו ספר ממש מושלם אז כזה היכרנו ואז הבנו ששנינו נפשות תאומות היכרנו שלוש חודשים וכהיום אנחנו מקראים ארבע חודשים או חמש הם עזרו לי אם הבעיות שלי ואני להם הם בן אדם מושלם משיעשה להם רע נשבעת או מת הם חשובים לי ממש אני באמת לא יכולה לחיות בלדעים . אז התחלתי לאכול יותר עיטלפתי פחות ועוד ונראלי שגם הם טאי אתם חשובים ממש ❤
והיה לי ריכוז בשיעורים ועוד אבל חוץ מטאי גם חברים שלי עזרו לי כן יום אחד נשברתי אז סיפרתי להם 🥲.זה היה החלק החמישי סליחה שלא עליתי אותו היה לי מעלה מבחנים אז מחר או מחרתיים יעלה עוד פרק.
