Down the river |chp1+2

55 3 0
                                    

"ברוקקק"
אף אחד לא הבין בדיוק מה קרה..
לפני שכמעט נפל החזקתי בידו בניסיון להחזיר אותו לגשר שלא יפול לאגם אךך ללא הצלחה ...
ראיתי את ברוק נופל מהמעכה הגבוההה הישר לאגם , פחדתי פחדתי כלכך שיקרה לו משהו לא יכולתי, נשארתי חסרת אונים.אבל ידעתי שאני צריכה לעזור לו קפצתי אחריו .. קפצתי בניסיון להציל את הילד שאני הכי אוהבת.
אחרי מספר דק אחרי שלא מצאתי את ברוק הרגשתי יד גוררת אותי אליהה. לא רציתי. אני צריכה למצוא את ברוקלין שלי...

* אחרי מספר ימים בבית החולים*
ראיתי את אמי יושנת על הספה שליד המיטה המוזרה הזאת
לא אהבתי את המקום הזה
ריח מוזר עבר באפי
בן אדם זקן ב50 לחיו
שאל אותי איך אני מרגישה וכל מיניי שאלות
אחריי סיומו שאלתי אותו על ברוקלין..
ברוקלין.
הוא לא ענה ....
אני מרגישה רע .
"אמא אמא קומי" צעקתי
"כןןן? מריאלללל דרר??" אמא קראה
"אמא הזקן הייה פה . מה עם ברוקלין... איפה הוא?" צעקתי
"א ברוקלין צריך לעבור כמה בדיקות... הוא יהייה בסדר"היא אמרה
"אמא אני רוצה לראות אותו"אמרתי
"לא הוא חולה " היא ענתה בקול עצוב וכעוס
"אמא לא אמרת שהוא חולה ...."השבתי בבכי
מהיום ההוא הבנתי. שברוקלין שלי כבר לא יחזור

*כעבור שנה*
כל השנה עברה כל כך לאט
אני כבר בכיתה א עולה לב
ועדיין מחכה לברוקלין...
כל יום במהלך ה12חודשחם שעברו חום וגשם רוח ושלג לא עצרו אותי מללכת לברוקלין..
עברהשיעור האחרון לשנה ויצאתי לבית החולים עם הוריי
כרגיל סיפרתי לו על משעשינו מה אמרו הילדים ....
הוא הייה נראה כל כך תמים מושלם אני מתגעגעת לצחוק שלנו..
" ברוקי סיימתי את כיתה א׳... אתה גאה בי? אולי תחזור? משעמם לי לבד.. אמא כבר לא נחמדה כמו פעם ..."בכיתי יותר ממשאמרתי
"ברוק אני מצטערת סליחה. שלא שמרתי עלייך אח גדול
אני לא אחגוג יום הולדת עד שתקום..."אמרתי
וזה קרההלא חגגתי יופ הולדת במשך 15 שנה

״don't leave me alone "Where stories live. Discover now