הדרמה שמאחורי האהבה

פרק 3

3
קווין
בהפסקה התיישבנו כל החבר'ה על אחד הספסלים ליד המגרש.
"נו אז אתה חייב לי הסברים," אמר לי מייקל, "איזה הסברים?" שאל לוק בתמיהה, וג'ייקוב הסתכל עליי במבט שואל. "קווין איחר היום והוא שיקר למורה, אני רוצה לדעת למה הוא באמת איחר," ענה מייקל לחבריי המבולבלים. שיט מה אני אמור לומר?! ועוד מול כל החבר'ה? נשמתי נשימה ארוכה והחלטתי מה להגיד. "האמת היא..." היססתי, "איחרתי כי... נרשמתי להצגה של סוף השנה," אמרתי. "להצגה?" ג'ייקוב אמר וגיחך. "נקודות בונוס," מיהרתי להגיד. "זהו זה? נרשמת להצגה ובגלל זה איחרת בעשר דקות? אני לא קונה את זה." אמר מייקל בהחלטיות.
אתה מסוגל, הם החברים שלך, מגיע להם לדעת את האמת. "אתה צודק," אמרתי למייקל, "לא איחרתי רק בגלל זה, דיברתי עם מישהי שהייתה שם," דיברתי במהירות כדי שלא אתחרט, כל החבורה הפנתה אליי מבטים, זה ממש מלחיץ. "מישהי?" שאל רג'י, "הופה, מתחיל להיות פה מעניין," אמר מייקל. "אתם זוג או משהו?" שאל לוק. "מה? לא, אתה יודע שהייתי מספר לכם על דבר כזה!" עניתי בהפתעה, "סתם, היא מוצאת חן בעיניי," כל כך פחדתי מהתגובה שלהם. "אה אז זה הנוף שהסתכלת אליו?" שאל פול וקרץ, הסמקתי ושתקתי, הבכתי את עצמי מספיק.
"נו? מי זאת?" שאל לוק, "הגזמת אחי," ענה לו מייקל וטפח על שכמו. לא ידעתי מה לעשות, הייתי מובך. "הוא יכול להתמודד," ענה לוק למייקל, "איך קוראים לה?" שאל, ופניי האדימו. "נו, אתה לא סומך עלינו? אתה יכול לספר לנו," אמר ג'ייקוב, "אנחנו לא נספר לאף אחד, מבטיחים." הוסיף רג'י. "בסדר, קוראים לה... ליה." אמרתי במאמץ ניכר. "אני לא הבטחתי כלום..." אמר מייקל. "אתה צוחק עליי?!" זעמתי, הייתי מופתע, למה שהוא יגיד דבר כזה? "תרגיע אחי, צוחקים איתך," אמר ג'ייקוב בחיוך.
"למה נראה לך שצחקתי?" שאל מייקל בבלבול, "אם באמת התכוונתי לזה? לא הבטחתי שום דבר, אני יכול להשתמש במידע הזה כרצוני".
"היי, הנה ליה," אמר מייקל והצביע על נקודה מאחורי גבי.
הסתובבתי וקלטתי שהוא עבד עליי, קמתי מהמקום בעצבנות כדי להחטיף לו- זה ממש לא מצחיק. הייתי כבר מוכן עם האגרוף, אך שאר החבר'ה באו וניסו למשוך אותי לכיוון הנגדי. "וואו תרגיע אחי, רק רציתי לדעת עד כמה אתה מאוהב בה," מייקל אמר, "ונראה שאתה מאוהב בה עד השמיים." הוסיף. רתחתי מזעם, "מי שמדבר, זה לא כאילו שאתה לא רודף אחרי אמה כבר שלוש שנים," החזרתי, ויכולתי לראות שעורו השחום של מייקל האדים. התיישבתי במקום שבו ישבתי קודם, "זה לא היה מצחיק בכלל..." סיננתי בעצבנות. שקט שרר ביננו. דבר כזה אף פעם לא קרה בחבורה שלנו, בחיים לא היה מקרה אלימות בינינו. אולי אני באמת מאוהב בה עד השמיים...
***
הגעתי הביתה אחר הצהריים, התיישבתי על המיטה ופשוט חשבתי.
חשבתי על כל מה שקרה בשבוע האחרון- על הקבלה לנבחרת האצנים הארצית, על השיחה עם ליה, על הריב עם מייקל ועל ההצגה.
קרה כל כך הרבה בזמן כל כך קצר.
אני ומייקל חברים טובים מאוד, ולא הייתי רוצה שאיזו בחורה תהרוס את החברות ביננו; אבל מצד שני, לא הייתי רוצה לוותר עלייה...

שוב תודה ל It_is_time_for_books :)