יצאתי לפרנק הוא סימן לי בפרצוף חסר הבעה 'מה היא אמרה?'
'כלום' סימנתי
הוא נאנח וסימן לי לבוא לחוץ שם הייתה המכונית שלו
'נוסעים לפגוש את לין ואור?' (ה.כ. התאומות שלו)
הוא סימן בחזרה 'בואי ותראי' בחיוך ילדותי שרק הוא יכול לעשות בגיל עשרים ושש
חיכיתי אליו בחזרה ועליתי לאוטו שלו הנסיעה הייתה קצרה עשר דקות אבל בכל זאת נרדמתי בה כשהתעוררתי הינו מחוץ לבית "שלי"
בשלי אני מתכוונת לבית שבוא אני וה"הורים" שלי גרים הסתכלתי על פרנק בשאלה והוא תפס במפרק ידי בכוח והוציא אותי מהאוטו שלו 'עכשיו ההפתעה מגיע להודות על האמת התחלתי קצת לפחד אבל פרנק בחזיר ביד שלי חזר וגרר אותי לעבר הבית כשנכנסו הכל היה חשוך הוא הוביל אותי לחדר של ההורים שלי שם ראיתי את אבא שלי מחייך ברשע הור החזיק אותי ביד השנייה שלי ולא הייתה לי כל יכולת לזוז הוא ופרנק הובילו אותי למיטה וכבלו אותי אליה לא הצלחתי להתנגד או לזוז על העיינים שלי ועל הפה היה כיסוי שמנע ממני לראות ולדבר הרגשתי את בגדי מופשטים מעלי ניסיתי לזוז או להתנגד אבל הם כבלו אותי חזק מידי
הרגשתי דם מתחיל לזלוג מאיה שהידים שלי השתפשפות בכבלים שמעתי רוכסן נפתח ובפתאומיות הוא חדר אליי נכנס עמוק ככל שיכול צוחק צחוק מטורף בכיתי לא הצלחתי לזוז לדבר פתאום הרגשתי דקירה חדה והרגשתי סכין מפלחת את הכתף שלי צרחתי לתוך הבד בדמעות של כאב בזמן שהרגשתי את העולם משחיר ואת ההכרה מתנדפת ממני לאט
קמתי לקול לא מוכר שצועק "קומי כלבה" קמתי לאט וראיתי את פרנק
התחלתי להרגיש את הכאב בכתף ונזכרתי בכל מה שקרה אתמול אבל הדבר היחיד שיצא מהפה שלי זה "אתה יכול לדבר"
"כן" הוא צחק "עכשיו קומי זונה מכוערת"
קמתי במאמץ והתכסתי מיד שמתי לב שאני עדין ערומה "אין לך מה להתבייש ממני 'אחות קטנה'" (ה.כ. הוא סימן מרכאות כשהוא אמר אחות קטנה)
"זה לא שאני לא אראה אותך ככה שוב"
הפחד הציף אותי שוב
"אבל עכשיו" הוא אמר בחיוך שלו שהיה כל כך מוכר ועכשיו גם כל כך כואב
"את צריכה ללכת לבית ספר אסור שיתחילו לחשוד שמשהו קורה פה עם לא תבואי"
הנהנתי בפחד
הוא זרק עליי בגדים והלבשה תחתונה
"תתלבשי" הוא ציווה "עכשיו"
עשיתי כמו שהוא פקד עליי גם אם לא רציתי בכך
"בואי אני מסיע אותך אני רוצה לוודא שבאמת תלכי לשם"
הנהנתי והלכתי אחריו ללמטה 'אבא' היה שם
שעברתי לידו הוא החליף לי סטירה
"את חוזרת מהבית ספר ישר לפה ואז נראה איך תתנהגי" הוא אמר בחיוך רע וידעתי שכל דבר שהייתי רוצה עכשיו זה אל לחזור לפה יותר לעולם נסענו לבית ספר ובגלל שאיחרתי פרנק ליווה אותי לכיתה הוא דיבר עם המורה והמציא תירוץ ללמה הוא הוציא אותי אתמול ולמה איחרתי עכשיו
לשולחן שלי הצטרפה כתובית חדשה לא שונה מהאחרות שכולן היו כמו חרא וזונה
הרגשתי את הדמעות עולות אבל עצרתי אותן השיעור חזר להמשיך
YOU ARE READING
Broken Heart (לב שבור)
General Fictionקרדיט עח הכריכה ל @TinyGrande_6 -גמור- היא נופלת פעם אחר פעם מנסה לתקן את הלב שלה עד שאין לזה יותר סוף הכאב שהם גרמו לה לא יכול להימשך אם זה יפסיק זה יפסיק לנצח כי אין יותר אותי כי אם הכאב יעבור סוף סוף אני אאסוף את עצמי או שזה בחיים אל יעבוד? אני א...
