פרק 5

32 1 8
                                    

אמארי:
קמתי בבוקר שמחה שיום שבת ואין לימודים מה שאומר שאין... עוד.... ממה שהם עשו כל השבוע הזה מאז שהשתחררתי מהבית חולים
וסבתא הגיע לביקוררר מה שאומר שאבא שלי ופרנק ממש נחמדים ולא יעשו לי כלוםםםם (ה.כ. אני יודעת שאמרתי שסבתא שלה מתה אבל יש שתיים זו אומנם לא אוהבת אותה אבל בזכותה יש לה הפסקה קטנה מאח שלה ואבא שלה)
יצאתי מהחדר שאני מרגישה שכל שנייה אני יכולה לפרוץ בצחוק ואז מישהו תפס אותי מאחר ואמר "תסתמי עכשיו או שתמותי"  זהיתי את הקול של פרנק אפילו שהכרתי אותו לא מזמן הסקתי מזה שסבתא הלכה וכל השמחה התנדפה ממני כמו אוויר מבלון הוא הוביל אותי למטה והחליף לי את הבגדים ךבגדים תחתונים שלא מסתירים כלום קשר אותי לקיר כל שרגלי לא נגעו בקרקע והיו מפוסקות מה שלא הסתיר דבר מגופי עייני היו מכוסות שמעתי צעדים במדרגות ונחרדתי נזכרתי בפעם הראשונה שהוא הרביץ לי
*פלאש בק*
שמעתי צרחות מלמטה התחבאתי מתחת למיטה כמו שאמא אמרה לי שמעתי אותם נפסקות וחשבתי שזה בטוח לרדת יצאתי מהחדר והתחלתי לרדת ראיתי את אמא שלי עם פצע מדמם בלב ואת אבא שלי אוחז סכין
*סיום פלאש בק*
דמעות כיסו את פרצופי בזמן שהרגשתי שמורידים אותי וכבלים אותי מחדש לרצפה פרנק עלה עליי והתחיל לנשק את פרצופי ולאט לאט ירד לכיוון החזה שלי ניסיתי להיאבק אח לא הצלחתי הרגשתי את הבד הקטן שכיסה את חזי נתלש ממני ומישהו מתחיל למצוץ את שדי
אבי פיסק את רגליי בעזרת הכבלים וצרחתי בכאב הוא התחיל להעביר את אצבעותיו על איברי ולי לא הייתה שוב יכולת לזוז הוא הוריד במהירות את הפיסת בד באחרונה שכיסתה אותי והתחיל ללקק את איבר מיני לא יכולתי יותר התלתי לצרוח ולהתנגד הרגשתי סכין מפלחת את רגלי ומטפחת מוצמדת לאפי והכל החשיך

Broken Heart (לב שבור)Where stories live. Discover now