תהיות ומחשבות

פיג'מה

אני רוצה להיות ילדה קטנה.

לשכשך רגליים במים ולהיות מאושרת
לשמוח מהרגעים הקטנים.

לבזבז את הזמן על דברים לא חשובים, כמו להביט בכוכבים ולהתגלש במגלשה
להסתובב בעולם ולחבק אותו אליי.

לחיות, אפילו לכמה דקות, במציאות שבה אף אחד לא רוצה לפגוע בי.

...

אני אוהבת לישון בפיג'מה גדולה, להרגיש שוב קטנה אפילו אם זה לא באמת.

התחושה שאני טובעת בבד, מוגנת בנעמות והחמימות שלו.

אני יכולה להרגיש כמעט בטוחה.

זו לא חייבת להיות הפיג'מה היפה ביותר או המחממת ביותר, אפילו לא אחת שעולה ערמות של כסף. רק שתיהיה יקרה לי.

מתנה מחברה יקרה, פיסת זיכרון של אדם אהוב, זיכרון ילדות נשכח, אולי קפוצ'ון עם גלופה חצי מחוקה.

זה לא משנה, העיקר התחושה.

בטח לכולם יש אחת כזו, פיג'מה מנחמת.
אולי אפילו סמרטוטית כבר ובכל זאת מסרבים להיפרד ממנה, למרות שכבר יש פיג'מות חדשות יותר בארון.