קטעים שאני כותבת

זה אתה .

זה אתה.
נשמת אותי לאט ,וליטפת ברכות.
זה אתה. שמהפחד שיעזוב אני מתחילה לרעוד.
אתה מתבונן בי ,עיניך חודרות לתוך עיניי מבעירות אותם באש החמימה הזו שלך, המלטפת החמימה ,והמסוכנת ,מסוכנת כל כך שעוד רגע אטבע בתוכה ואשרף.
אתה מושלם מידי אני מפחדת שמרוב שאוהב אותך יותר מידי , ברגע שתעזוב כבר לא אזהה את עצמי בלעדיך. אני מפחדת מהרגע שתעזוב את הדלת.
שלא ארגיש את הנשימה שלך קרובה לשלי ,שתהם צועקות שהם רוצות לחיות ביחד.
אני מפחדת שברגע שלא תהיה פה ,אז המיטה תרגיש לי כל כך גדולה ומפחידה פתאום לבד שאנסה למתוח את רגליי על המיטה כדי לתפוס כמה שיותר מקום שאולי ימלא את החלל הריק שנותר ממך.
אני מפחדת ,מפחדת שתעזוב ואצטרך להכיר איך אני בלעדיך ,כמה קטנה אני יכולה להיות שאין לי אותך מאחוריי ,שאנסה לכפות על הנוכחות שלך עם אחרים שבוודאי יהיו פחות ממך .
ואנחם את עצמי שהם בדיוק אותו דבר כמוך.
שגם איתם הנשימה שלנו צועקת שנתקרב.
אבל האמת היא. שאני יודעת שרק איתך אני מפחדת ככה להשאר לבד.