יצורה.

-פרק ראשון-

אני רצה, רצה, רצה, אני לא יודעת לאן אבל אני יודעת שאם אני לא אפסיק אני אלכד, האופל יתפוס אני ואני אעלם, אתפוגג לריק, אני א-

"-ורה! נורה! נורה!" צעקה העירה אותי משנתי.

פקחתי באיטיות את עיניי, מרגילה אותן לאור המועט שזהר בחדר.

מעליי, ראיתי את אמא שלי, ממש כמו מלאך: הילה של אור עטפה את שערה הזהוב ועיניה החומות נצצו וכאילו אמרו "אני כאן כדי לעזור."

"מ-מה?" אמרתי תוך כדי פיהוק.

הבטתי מבעד לחלון ולפי השמש ידעתי שהשעה היא שמונה בבוקר. "למה הערת אותי כל כך מוקדם?" שאלתי, כיוון שבדרך כלל אמא לא מעירה אותי לפני תשע.

"טוב," היא אמרה, בקול מעט חושש. "היום זה יום ההולדת שלך, אז חשבתי שנצא קצת לעיר," היא בלעה רוק. "כדי..."

"כדי... מה?" שאלתי את אמא בבילבול. היא אף פעם לא מהססת, יש לה ביטחון עצמי,  אבל מה שהיה הכי מוזר, זה שהיא הציעה ללכת לעיר, כלומר, העיר הייתה המקום השנוא ביותר על אמא ופתאום היא מציעה לי ללכת לשם?

אבל-

או.

יום ההולדת שלי היה היום בו אבא שלי מת, והיא בטח משתמשת בעיר בתור תירוץ ללכת לבית הקברות, לקבר של אבא.

"אוקיי אמא," אמרתי. "נלך."

-------------------------------

אזזזזזז היי 👋

מצטערת שהפרק קצר, אני אפצה אתכם בפרק כפול בפעם הבאה.

בבי!!!