ידעתי שהיום אני עוזבת אבל בכל זאת קמתי, אני אפילו לא יודעת למה אנחנו עוברים וגם לא אכפת לי. אתמול נפרדתי מכל החברים שלי והבטחתי להם שאבוא לבקר מידי פעם למרות שאני יודעת שהם ישכחו ממני אחרי חודש.. אני עוזבת לבית ספר חדש באמצע שנה.. מה אם אני לא אסתדר שם? מה אם אני לא אמצא חברים חדשים? כולם שם כבר מכירים אחד את השני.. יש לי כל כך הרבה חששות מהמעבר הזה. אף פעם לא עברתי עיר או מדינה אני חושבת שאפילו לא עברתי בית תמיד הייתי בשלי, בשגרה הרגילה שלי ללא שינויים ופתאום לעזוב הכל ברגע אחד זה מלחיץ..
אני לא חושבת רק על עצמי אני חושבת גם על ניק, ניק זה אחי הגדול הוא תמיד היה פה בשבילי בטוב וברע וכך גם ההפך. היה לנו קשר שונה מכל האחים בדור הזה הוא היה הבן אדם הכי חשוב לי. ורק מדברים על החמור.. הוא נכנס לחדר שלי כמו זומבי מהלך עדיין בפיגמה ונראה מסטול משינה גיחכתי למראה עיניי והמתנתי שיגיד למה הוא בא לפה, "אז אני מבין שאת כבר לא כועסת" נזכרתי שאתמול שיחקתי את עצמי כועסת, לא דיברתי עם אף אחד אפילו לא עם ניק הייתי עצבנית כל כך שאנחנו עוברים שפשוט התנתקתי מהמציאות. "אני רק לחוצה" זה סוג של נכון אולי הייתי עוד כועסת אבל הייתי לחוצה יותר מהכל, "אין לך ממה אני בטוח שימותו עלייך בבית ספר החדש" אתה בטוח אבל מה איתי? "כולם שם מכירים כבר את כולם יהיה לי קשה להתחבר.." הוא הנהן וחשב לכמה שניות "יש לי רעיון" יכלו לראות לפי המבט שלי שהסתקרנתי, "תתני לי לדאוג לזה בסדר? פשוט תהיי את, הילדה החצופה והמתחכמת שלנו" חייכתי לתשובה שלו אבל גם נזכרתי שיכולים להיות לו רעיונות טובים וגם פחות.. אני לא יודעת מה הוא רוצה לעשות אבל שווה לנסות לא? "אני הולך להתארגן אמא אמרה שנשארה לנו שעה תתארגני ותרדי למטה בסדר?" הנהנתי והוא התקרב לנשק את ראשי והלך, לאחרונה יצאתי הרבה פעמים עם צמה עוד שהייתי קטנה הייתי אוהבת צמות אבל השנה התמכרתי לזה יותר ויותר אני יודעת שזה אולי מוזר אבל לבית הספר היה לי לוח כזה של תסרוקות יום שני קוקו וצמה אחת מתוחה יום שלישי צמה משחוררת יום רביעי שתי צמות יום חמישי פזור, והייתי משנה בין הימים לפעמים כדי לחדש לי מידי פעם זה יהיה מוזר אם היה לי אותו דבר גם עם בגדים? אני אוהבת שהכל מסודר לי שאני לא צריכה להחליט בדקה תשעים ושאם קשה לי להחליט כבר כתבתי לעצמי, לפעמים באלי להשתחרר אז אני עושה ספוטני והיום? אני ממש צריכה להשתחרר.
אני לא יודעת לאיפה אנחנו עוברים חוץ מהעיר, ביקשתי מההורים שלי שלא יגידו לי את השם של הרחוב ושלא יראו לי את הבית חשבתי שזה אולי יהיה נחמד אם אני אופתע, ניק אמר לי שזה בית יותר גדול ממה שיש לנו עכשיו אז לא רציתי לדעת רציתי שלפחות משהו אחד אני יאהב שם. אני לא יודעת מי השכנים שלנו ומי יכול לראות אותי אז בחרתי ללבוש טופ שחור, גינס ופוטר אפור למקרה שיהיה לי קר. נעלתי נעליים וירדתי למטה. אמא שלי תפסה אותי במטבח "היי מתוקה אנחנו עוד עשר דקות יוצאים רעבה?" הנהנתי, בכל זאת מי מוותר על ארוחת בוקר? אני לא יודעת מה ניק מתכוון לעשות אבל יש לי הרגשה טובה לגבי זה גם אם הוא יעשה את הדברים שאני הכי אוהבת זה יעזור כי כרגע לא הרגשתי כלום חוץ מעצב. "את רוצה משהו מתוק לדרך מתוקה?" מי אני שאתנגד לשוקולד או מה שזה לא יהיה "כן אמא אני אשמח, תודה" ניק ירד וחייך, הילד הזה הוא פשוט האור של המשפחה. "אלי," אלי.. השם חיבה שלי. אליו אני אתגעגע הכי הרבה אנשים יתחילו לקרוא לי אלינור, שם יבש.
YOU ARE READING
התוכניות השתבשו
Romanceאלינור ג'ונס שרק רצתה להתחיל את הלימודים עם חברים שלה, אבל כמה תוכניות השתבשו לה בדרך, הוריה החליטו לעבור עיר, מרומא למילאנו שזה שבע שעות נסיעה.. היא הייתה צריכה להתחיל הכל מחדש רק היא לא ידעה מה ציפה לה, התאהבות בקפטן נבחרת הכדורגל, סיבוכים במשפחה...