חותם בעלות

פרק 8

אלנה
קמתי בבוקר ולוקה לא היה לידי
אני חושבת שאני מתחילה
מתחילה לפתח רגשות?
רגשות אהבה?
״בוקר קטנה״ ניקולס אמר שנכנס לחדר
״בוקר״ עניתי ושפשפתי את עיניי
״תתקלחי ובואי למטה לוקה רוצה שתיפגשי מישהו״ הוא אמר והנהנתי

נכנסתי למקלחת
שטפתי את עצמי ויצאתי עם מגבת
שמתי שמלת קיץ אדומה יפיפיה וירדתי למטה

לוקה בחן אותי וחייך חיוך קטן ומושלם
התקרבתי אליו וטפחתי לו על השכם באתי ללכת למקום שלי אבל הוא תפס לי ביד וקירב אותי אליו הוא נעמד
ואחז בפניי הוא הביט לתוך עיניי כמה שניות לפני שנישק אותי
נשיקה רגוע עד שהיא הפכה לפראית וחזקה
״חברים אני גם פה״ ניקולס אמר והתנתקתי מלוקה חייכתי חיוך קטן והתיישבתי באמצע השולחן שלוקה בקצה אחד וניקולס בשני
״למה אתם יושבים כלכך מרוחקים?״ שאלתי
״סתם אחי לא מתחבר לריח בוקר שלי״ ניקולס אמר בחיוך
וגיחך
״לא אתה פשוט מציק״ לוקה נהם
העוזרת נכנסה עם האוכל והורדתי את מבטי
היא הזכירה לי את אחותי הגדולה מאוד
״מה יש?״ מישהו לחש לי באוזן והרמתי את מבטי ולא היה אף אחד אני מדמיינת?
״זו אשמתך״
״זה בגללך״
״לכי מפה״
״רוצחת״
היו לי פלשבקים מהעבר
לא יכולתי לעמוד בזה קמתי מהכיסא שלי בתנופה
הלכתי למשרד של לוקה ולא שמתי לב לסביבה שלי
חיפשתי את האקדח שהוא כנראה מסתיר פה
מצאתי

כל פעם שיש לי התקף אני מוציאה אותו בירי

לקחתי אותו אבל לפני שהספקתי לעשות משהו מישהו השכיב אותי על הרצפה
לוקה
״שחרר״ אמרתי מנסה לא לבכות
״מה את מנסה לעשות?!״ לוקה נהם
״כלום פאקינג כלום אני לא יכולה לבכות דיי זה יותר מידי!״ צעקתי אליו אבל לא התכוונתי
״לוקה היא לא בכתה 14 שנה״ ניקולס לחש לו
נכנעתי מהנסיון לקום ונשכבתי מתחת ללוקה
״פאק״ לוקה נהם הרגשתי צורך לנשק אותו
הרמתי את הפנים שלי והוא מייד נכנע ונישק אותי בתאווה
הוא הרים אותי אליו והוביל אותי לחדר
של ניקולס!
״מה?״ שאלתי
הוא הטיח אותי על המיטה ושכב מעליי
״למה לא בכית 14 שנה?״ לוקה שאל בקול נמוך
״ככה כי אני לא יכולה״ אמרתי בקול צרוד
״תבכי בבקשה בישבילי אני אהיה הכרית שלך אני אחזיק אותך שתיפלי אני אהיה הממחטה שלך בבקשה תיבכי תפרקי אני פה״ לוקה לחש לאוזני והיה נשמע עצוב
״ניקולס צא״ לוקה אמר
הנדתי בראשי
״לא לא אני צריכה לשרוד אני צריכה להישאר חזקה!״ אמרתי וצעקתי בסוף לא יכולתי
אסור לי
״את לא צריכה להיות חזקה אני אהיה חזק בשבילך״
לוקה אמר ותפס בפני להביט בו
״אל תדאגי להשרדות אני אדאג לזה תתפרקי אני פה״
לוקה לחש אבל לא רציתי להתפרק שם
״קח אותי לחדר שלך״ לחשתי לו וחיבקתי אותו
״לחדר שלנו״ הוא אמר והרים אותי הנחתי את פני בשקע צווארו
מחבקת אותו חזק וקרוב
הוא התיישב על המיטה שאני אליו
וזה פרץ
כל ה14 שנים
כל הכאב
כל הפגיעות
כול אונס
כול פחד
כול רצח
כול המילים
כול הרגשות
כול מה שהחזקתי יצא על הכתף שלו
הוא ליטף את גבי בעדינות ונישק לי את הכתף בעדינות
בכיתי כל כך חזק
הוא נשכב ושכבתי אליו מקופלת
הוא כיסה אותנו והחזיק בראשי קרוב לחזהו
״ששששש אני פה אני פה תוציאי הכול״ הוא לחש והמשיך ללטף אותי
מחבק אותי קרוב אליו
ומסניף את הריח שלי
״אני אני לא יכולה!״ אמרתי לו הרגשתי יותר מידי
״את יכולה כי אני מאחורייך אני וניקולס!״ הוא ספק אמר ספק צעק
הרגשתי עייפות ונכנעתי אלייה

כעבור 7 שעות

קמתי והרגשתי את חום גופו של לוקה מתחתי
כמה זמן אני ישנה?
למה הוא לא עזב כמו כולם?

״היי יפה״ לוקה לחש והבטתי בו
״היי״ אמרתי וחייכתי קצת
נצמדתי לגופו החם והוא קיבל את זה בברכה
הוא חיבק אותי קרוב
וחימם אותי
חימם את ליבי
חימם את הנשמה שלי
בחדר שלנו

אני מאוהבת

״לוקה?״ לחשתי
״כן קטנטונת?״ לוקה שאל
״מה אני?״
״מה הכוונה?״ הוא שאל מקרב אותי אליו יותר
״מה אני בשבילך? מה אתה מרגיש?״
״את האמת?״
״רק את האמת״
״אני חושב שאני מתחיל להרגיש״ הוא לחש מעביר צמרמורות בגוף שלי
״מה?״
״הכול אבל בעיקר חיבה כלפיך״ הוא לחש ונישק את ראשי
״כמה זמן אנחנו ככה?״ שאלתי
״7-8 שעות״
פערתי את עיניי
״פאק אני בטח כבדה לך!״ צעקתי ובאתי לקום אבל הוא קירב אותי ונעל אותי אליו
״כבדה? את לא אבל חיממת לי את הלב בזכותך ישנתי טוב מאוד!״
הוא לחש ונישק את ראשי
״מוזר בהתחלה שנאתי אותך וכעבור חודש אני מחבבת אותך״ אמרתי לו והתכרבלתי בחזה שלו
״שנאת אותי?״ הוא שאל מזיז את פני להסתכל עליו
הנהנתי
הוא תפס אותי והפך אותנו
וגיחכתי
תפסתי בפניו ומשכתי אותו אליי לנשק אותי
התנשקנו בתאווה
ונרגעתי
״תודה אהובי״ אמרתי לו
״אין על מה קטנטונת״ הוא לחש לאוזני

אני מנסה שהפרקים היו ארוכים יותר סליחה❤️