אני אובססיבית לכל מיני פאנדומים, בעיקר ל: הארי פוטר, פרסי ג'קסון והשבעה, שומרת הערים האבודות ומארוול ומדי פעם דברים אחרים. ואני חשבתי למה לא לעשות ספר בשביל אנשים שאובססיבים כמוני אליהם (למרות שהספר הזה בעיקר קיים כדאי שאני אוכל לחפור למישהו על האוב...
היי לכולן החלטתי לעשות וואנשוט חמדמד על פוסידון וסאלי ג'קסון, על איך הם הכירו, המערכת יחסים ביניהם, וכו' וכו' מקווה שאני לא אפקשש את זה, כי פוסידון וסאלי הם זוג מקסים בעיקרון ולא מתחשק לי להחריב את הזוג הזה נקווה לטוב
סאלי עמדה והשקיפה לעבר הים הכחול. היא עצמה את עיניה ושאפה לריאותיה את מלוא אוויר הים המלוח, מתענגת על רגע אחד של שלווה מוחלטת. החיים שלה היו די דפוקים בשלב הזה, לא היה לה כסף ללימודים באוניברסיטה כמו שהיא תמיד חלמה, והיא עבדה בכל מה שהיא יכלה מתי שהיא רק יכלה. אבל בחוף הים במונטוק, איפה שהוריה נהגו ללכת איתה כשהיא הייתה קטנה, לפי שהם נהרגו, היא יכלה לדמיין לשנייה שאין לה ממה לדאוג. לא מהעובדה שהיא כמעט מרוששת, לא מהעובדה שהיא היחידה שראתה את המפלצות ששרצו בכל פינה, למרות שהיא ידעה טוב מאוד שהן קיימות, בזכות מפגש עם סאטיר ידידותי, לדמיין שכל הבעיות האלה לא קיימות. היא פקחה את עיניה לרווחה והסתכלה על ההיפוקמפוסים, חצי דגים חצי סוסים, יצורים משונים אך עוצרי נשימה, שוחים/דוהרים בים הפתוח. "הם יפהפיים, לא כך?" סאלי שמעה פתאום קול גברי מאחוריה. היא הורידה במהירות את אחד מכפכפי הפלסטיק שהיו על רגליה ואיימה איתו על הגבר הלא מזוהה. הגבר צחק צחוק עמוק ונעים, וסאלי הסתובבה להסתכל עליו. הוא עם שיער כהה ועיניים ירוקות כמו הים שהקסימו את סאלי (למרות שהיא לא הייתה מודה בזה), היה לו עור שזוף וקמטי צחוק מסביב לעיניים, הוא היה לבוש כמו דייג מנוסה. הגבר נראה בערך בגילה, אבל סאלי יכלה להרגיש שמשהו בו לא טבעי, עתיק ועוצמתי יותר. היא כבר הייתה מוכנה להרביץ לו עם הכפכף ולברוח, כאשר הוא חייך חיוך חמים ומרגיע ופתח את פיו בשנית "בבקשה אל תרביצי לי עם הכפכף המסכן, אני לא פה בשביל לפגוע בך, סתם ראיתי אותך וחשבתי שיהיה מעניין לדבר איתך, אין המון אנשים שמעריכים את היופי של ההיפוקמפוסים כמו שאת מעריכה". סאלי גלגלה עיניים ״ההורים שלי לימדו אותי לא לדבר עם זרים״ הגבר הביט לה ישירות בעיניים ״אם כך, קוראים לי פוסידון, איך קוראים לך?״ ״ברצינות?״ סאלי הרימה גבה והביטה בו בחזרה במבט חודר, אבל פוסידון לא נרתע ״אם נדע את השמות אחד של השני כבר לא נהיה זרים, ואז נוכל לדבר״. סאלי נאנקה הבינה שהוא לא עומד לוותר ״סאלי״. היא בדרך כלל הייתה הרבה יותר ידידותית, אבל היא למדה להיזהר מיצורים שמרגישים לה לא אנושיים. פוסידון חייך חיוך רחב "נעים מאוד סאלי״.
כעבורחודש סאלי ישבה לצידו של פוסידון והשעינה את ראשה על כתפו, נהנת מהרגע הכמעט מושלם הזה. היא והוא ישבו על שמיכה בחוף במונטוק, מביטים בגלי הים הולכים וחוזרים לעבר החוף. פוסידון חייך אליה את אחד החיוכים הטיפוסיים שלו ושאל ״על מה את חושבת?״ ״אף אחת מהיכולות האלוהיות שלך זאת קריאת מחשבות? זה די עלוב״ היא קינטרה אותו בחיוך. הוא ענה לה ״אולי אני אוהב לשמור את המסתורין״. סאלי גלגלה עיניים ״ממש. פשוט תודה שאתה לא מושלם״. פוסידון הרים את ראשה בעדינות עם ידו ככה שהם הביטו זה לזו ישירות בעיניים ״אני מעולם לא התיימרתי להיות מושלם, אין דבר כזה שלמות. אבל את, סאלי ג׳קסון, הדבר הכי קרוב לשלמות שראיתי בכל חיי הארוכים״. סאלי הסיטה את מבטה בעצב ״אתה צריך ללכת בקרוב נכון?״ פוסידון הנהן באיטיות ואמר בקול רך ״אני חושש שכן״ סאלי חזרה להביט בעיניו ״מתי?״ ״בקרוב״ היא עצמה את עיניה ונשמה עמוק ״אתה... אתה יכול להישאר איתי רק עוד טיפה? אני לא רוצה שזה ייגמר״. עכשיו הגיע תורו להשפיל את מבטו ״אני כבר הולך על חבל דק. אם זאוס יגלה... אני לעולם לא אסלח לעצמי אם את תיפגעי בגללי״. סאלי חייכה חיוך קטן ״אני יודעת. פשוט... בבקשה״ הוא השיב ״אני אעזוב מחר עם שחר, את לא תשימי לב בכלל שהלכתי״ היא נאנחה ״זה הכי טוב שאנחנו יכולים לקבל הא? אם כך, בוא לא נבלה את הרגעים האחרונים שלנו בדיכאון, בוא נחגוג את מה שהיה״. פוסידון סוף סוף חייך אליה בחזרה ״אוקיי״ הוא אמר בפשטות סאלי עצמה את עיניה שוב, נשארת מחובקת בזרועותיו של פוסידון, מקשיבה לרחש הגלים ולנשימות האיטיות של פוסידון, חורטת בזכרונה את הרגע הזה.
אחרישמונהחודשיםבערך ״תדחפי סאלי תדחפי! את חייבת לדחוף סאלי!״היא שמעה במעורפל את האחות אומרת לה נפלטה לסאלי צרחה מיוסרת בעודה מנסה בכל כוחה לדחוף היא הרגישה בסופו של דבר נגיעה עדינה בכתף ושמעה צווחת בכי של תינוק ״עשית את זה סאלי! את עשית את זה! את אמא עכשיו״. האחות הושיטה לה את התינוק שלה, ברגע שהתינוק עבר לידיה, הוא השתתק והביט בה בסקרנות בעיניו החצי פתוחות. ליבה של סאלי החסיר פעימה ממראה הילד שלה ״שלום. אני היא אמא שלך סאלי. אני אעשה הכל בשבילך ילדון״ וככה היא ישבה עם התינוק שלה בידיה בדממה, מביטה באושר מוחלט ביצור החי שהוחזק בידים שלה, במשך כמה דקות ארוכות. סאלי שמעה דפיקה על הדלת הפתוחה למחצה, היא הביטה והתנשפה בתדהמה מהגבר שעמד מולה. ״היי״ פוסידון אמר לה ״פוסידון... מה אתה עושה פה? זאוס...?״ הוא חייך אליה ״אפילו אחי לא יוכל למנוע ממני לפגוש את הילד שלי" הוא נראה בדיוק אותו דבר כמו הפעם האחרונה שסאלי ראתה אותו, אותם קמטי צחוק, עיניים ירוקות בוהקות ועור שזוף. פוסידון התקרב אליה בהיסוס "זה הוא? זה הבן שלי?" כשסאלי הנהנה הוא מצמץ במהירות כמנסה לעצור את הדמעות "איך קוראים לו?". סאלי אמרה "חשבתי על פרסאוס" פוסידון הרים גבה "פרסאוס? אני יכול לשאול למה? לא חשבתי שתרצי לקרוא לו על שם גיבור, להתחשב בנסיבות". סאלי השיבה "אתה יודע מה מיוחד בפרסאוס מכל הגיבורים? הוא ואמא שלו זכו לסוף שמח, זה מה שאני רוצה בשביל הבן שלי, שיזכה לאושר, לא לחיים מלאי סבל של חצויים". ״זה יהיה נחמד״ פוסידון ענה לה, למרות שלשניהם היה ברור שלא סביר שלפרסאוס שלהם יהיה מזל כמו לפרסאוס הראשון. סאלי חייכה חיוך קטן ״כן. זה יהיה נחמד״. הוא התקרב אליה ואל פרסאוס עוד צעד אחד, והביט בסאלי ובבנו במבט אוהב. פוסידון נגע בפניו של התינוק בעדינות, כמעט ולא נוגע באמת, חייך אליו. "הגיע הזמן שאני אלך, אבל אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך ואת פרסאוס, אני לא הייתי עוזב אם הייתה לי ברירה אחרת, עכשיו אני צריך לשוב אל הים". הוא התפוגג לרסיסי מי ים שנצנצו בכל צבעי הקשת שנייה לפני שנעלמו לחלוטין. סאלי בהתה בנקודה שהוא עמד למשך כמה שניות, ואז התאפסה שוב והביטה בבנה שרק נולד "מי ייתן ואלות הגורל יהיו לצידך, פרסאוס ג'קסון, בנו של פוסידון, כך או כך, אני תמיד אוהב אותך".
מה דעתכן? אני לא יודעת מה אני חושבת על היצירה המעוותת שלי מקווה שאהבתן
אה וכמעט שכחתי, תמונה חמדמדה של סאלי ופרסי התינוק
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
