7.10

מה זה בשבילי ה7.10
חח ״גיחוך קל״
וואו כל אחד שתשאל אותו במדינה הקטנה שלנו מזה ה7.10 יכול לעצום את העיניים שלו ובשניה לחזור ליום השחור הזה,
ה7.10 בשבילי היה היום הכי קשה ומוזר שהיה לי בחיים הכל התחיל בשש וחצי בבוקר כשחשבנו שזה רק עוד טילים על המדינה אבל אז הכל התחיל להשתנות כאילו השמיים נצבעו בירוק מזעזע של דגל החמאס הם פלשו לטרטוריה שלנו לבתים שלנו כל רגע בחדשות מעלים עוד מישהו ועוד מישהו כל אחד או צועק או לוחש או צועק בשקט כן הייתם מאמינים אפשר לצעוק בשקט כל רגע עוד הרוג או נחטף אז נכון שבסופו של דבר אני סיימתי את היום בטוחה בבית שלי אבל ויש אבל גדול על כל אחד שהעלו בשידור ברגשות הנפש איתם לא מצליחה לעקל כל מה שקרה שם לא מצליחה להבין ובסופו של דבר אחרי לילה לבן של חדשות אחרי עוד משדר ועוד משדר והשדרנים רק מתחלפים אבל המילים אותם מילים טילים צבע אדום מחבלים צהל חיילים נהרגים אבות שרצים להציל את הילדים שלהם מהנובה...
הנובה אם לא הנובה מי היה יודע איפה הייתי היום איפה תושבי המרכז היו היום איך הדבר הזה היה מסתיים כל הלילה ליפני שהולכת לישון תמיד המחשבות רצות תמיד חושבים על החטופים על המשפחות על החיילים ובסופו של דבר אחרי הרבה מחשבות בסוף נרדמים אז כן האומנם עברו 101 ימים אבל הנפש לא המצליחה לעקל את ה7.10 כי בסופו של דבר אנחנו באיזה שהוא מובן עדיין שם...

אז היי,
כתבתי את זה אחרי שהיה 100 יום למלחמה המזעזעת הזאת,
אודה שתרשמו לי מה אתם חושבים,
אני מתה לכתוב לפה איזה סיפור אבל מפחדת מקווה שתאהבו אתה מה שאתם קוראים..