My beautiful princessa - הנסיכה היפה שלי

לא ישברו אותי בקלות

אן :

״ תשחררו אותי ! ״ זעקתי רגע בחוזקה ובתקווה להשתחרר , לברוח , לחזור למקום מבטחים . המקום שלא היה קיים
״ תסתמי ״ אחד מהגברים שהחזיקו אותי מלמל והשליך אותי פנימה חזרה לחדרי החשוך בבית הסוהר של המפיונר
נאבקתי , שרטתי ונאחזתי בציפורניי אך שום דבר מהדברים הללו היו קרובים מלעזור לי
שיכחתי את נפילתי באמצעות ידיי ותוך כדי שמעתי את צליל הנעילה של הדלת
נדפקתי .

שיפשפתי את עיניי בכפות ידיי , מונעת מלתת לעצמי להתפרק
לא מולו
לא מולם
לא כאן
וכמו בומרנג ישן נזכרתי ברגע שהתרחש רק דקות ספורות
שקאי הראה לי את תמונתה של אליסון ושאר משפחתי ואיים שיהרוג אותם באכזריות

נשפתי ונשמתי פנימה והחוצה , מעניקה לריאותיי מרווח לנשימה כאילו היו פרחים שרופים בשדה מוקשים מזוין
והאחראי להפעלתו נמצא למטה
כל כך נחוש ובטוח שיצליח במשימתו .

אני צריכה לשתוק , לנעול את פי ולהיות חכמה . ידעתי את זה
ועם זאת לא יכולתי
אליסון דואגת לי , משפחתי תוהה לאן נעלמתי
ואני מנסה לשמור על הישרדותם בחיים מרחוק
ולמה הכל קרה ? כי ראיתי ביצוע רצח אחד שלא היה אמור להיות גלוי לעיניי ? לא
כי שימשתי לרצח עדת ראייה

הוא ירצח אותי , יענה אותי , ינסה להשיג ממני את המעשים האכזריים ביותר והמשפילים ממה שראיתי עד עצם היום . וכאן הייתה טעותו
קאי יכול לנסות להעניש אותי
לרצות שאתכופף ואנשק לרגליו בתקווה לרחמים . אבל הוא לא ידע שהחוזקה שבי לא תיתן לי להישבר בקלות
הגאווה אשר גוערת בגופי מתחזקת מרגע לרגע

הוא מפלצת , מאפיונר אכזר שיעשה הכל בשביל להשיג את מבוקשו
עם כך טוב שלא היה בכוונתי לוותר בכזאת קלות

דמעות קטנות נטפו מעיניי ומיהרתי למחות אותן , להמשיך בתרגילי השאיפה והנשימה ובסופו של דבר להתרומם מהרצפה
וכך פעלתי
שוטטתי ברחבי החדר במטרה אחר חיפוש חפץ חד
להגנה או להריגה ?
לבריחה או לפציעה עצמית כהסחת דעת ? לא ידעתי בדיוק
והפעם האחרונה בה ניסיתי לחפש נכשלתי כישלון נחרץ .
ריכזתי את עיניי למרות החשכה המכבידה והתחלתי לחפש

תחילה הלכתי לדלת הסמוכה שהיוותה לשירותים , נכנסתי פנימה והושטתי את ידיי
תחילה נתקלתי בכיור המראה הסמוכה הראתה את דמותי החשוכה במעט שעיניי יכלו להבחין
כשניסיתי לראות בזווית נוספת ולהבין את צל המראה הבנתי נפלה ושמתי לב לשיערי המבולגן , לעפעפי המשופשפים כתוצאה מחוסר שינה ולשפתיי הסדוקות מחוסר מים .
תתרכזי אן ! מוחי צעק אליי ממרחקים ומיהרתי להמשיך בחיפוש

התקדמתי מספר צעדים לאמבטיה המוסתרת מעט בוילון לבן
הנחתי את רגלי ברצפה המחליקה , מייצבת את משקלי בוילון ומתרכזת לעבר עמדת הסבונים ומגלה שריקה בשלמותה
״ פאק ! ״ צעקתי בחוזקה
במשיכה פראית אחת וילון האמבטיה השתופף לצידי והפיל אותי לרגליי
משכתי בשערות ראשי , משחילה את אצבעותיי ומניחה את ראשי בין רגליי

בתסכול מוחלט פרץ הדמעות שנדחק בין בטני לגרוני מתפרץ והדמעות הכבדות שוטפות את עיניי
לעזעזל עם הכל
לעזעזל איתו
לעזעזל לאותו יום בו נתקלתי במעשיו האכזריים

רציתי הביתה , רציתי לחבק את אימי ולתת לאבי למשוך אותי לחיבוק ממושך ברגע שהבחין שהייתי עצובה
וזכרוני עורר בי את אותו יום בו תפסתי את דילן בוגד בי עם אחת המעודדות , מתמזמז איתה ולוחש לאוזנה שאוהב אותה ואותי עומדת מהצד מחזיקה בידיי מתנה שרכשתי עבורו יום לפני
דילגתי לרגע שחזרתי הביתה ובכיתי לתוך הכרית שלי . מתפרקת ואת אבי נכנס ומחבק אותי
״ את חזקה איני , אל תתני לאף אחד לשבור את רוחך . ותזכרי שאם תעמדי קרוב לנקודת השבירה תקחי נשימה עמוקה תתפרקי ותמשכי לצעוד בדרך שהצבת לעצמך ״ קולו של אבי הדהד בראשי
הוא צדק
אני חזקה יותר ממה שיכולתי לחשוב
וגם עם הרשתי לעצמי להתפרק עכשיו הייתי מוכרחה לחזור למשימה

התרוממתי מהרצפת האמבט , מוחה בפעם הנוספת את הדמעות וניגשת למראה
לא היה בחדר חפץ חד מספיק שהיה יכול לעזור לבריחתי
הייתי חייבת לברוח מכאן , צחנת הסכנה נדפה מכל עבר ועטפה אותי מכל צד
ולא התכוונתי לתת לה לנצח אותי
שכחו מזה . לא התכוונתי לתת לאף אדם לנצח אותי .
ולשם כך נשארה עבורי אופציה אחרונה וכעת היא עמדה מולי

קיפלתי את אצבעותיי לכדי אגרוף רחב עוצמת את עיניי , שואפת אוויר ושולחת את האגרוף למראה
הכתי בה מספר פעמים כשבפעם הראשונה נותרה שלמה עד שעור ידי התחיל להתכסות בדם והמכה האחרונה ניפצה אותה לחתיכות קטנות ומפוזרות ברחבי החדר

כאב צדדי וחונק החל להתפשט ברחבי חזי וצלצול האוזניים היה אחריו
מה פאקינג קורה ? ולפני שהתחלתי להבין את השלכות מעשיי לעומק הורדתי את מבטי לחזה שלי , מנסה להבין את מקור הכאב ומבחינה בזגוגית זכוכית גדולה נעוצה באמצע בטני
זין

גרוני החל להיחסם ומצחי התכסה אגלי זיעה רבים
״ פאק לא ״ סרחורת עטפה אותי וסיחחרה את חדר השירותים יחד איתה . עיניי נעשות כבדות וכובד משקלי מסרב להכיל אותי ואני קורסת לרצפה שניות ספורות אחרי
נאבקת להאחז באחיזת המציאות ונכשלת כשהחשכה תופסת את מקומה וגורמת לאיבוד הכרתי .