Crazy In Love - Harry Styles Fanfic

Crazy In Love - Chapter One + Abstract:

* * *

קת'רין אליזבת' אדמס היא מישהי שהתמודדה עם הגרושים של הוריה בעצמה. ואולי אפילו קצת הושפעה מהם. אבל כשהכל נגמר; הדיונים בבתי המשפט; עורכי הדין; ההאשמות; הכספים. כשכל זה איננו היא מרגישה הקלה והתרוממות מציפים אותה לקראת התקופה החדשה שמצפה לה. העתיד הורוד והיצירתי שלו תמיד חלמה. רק שגם אז, העתיד המתקתק הזה משנה מטעמיו וצבעיו והופך את קת'רין למישהי עם המון דאגות לאחרים, ופחות זמן ותשומת לב לעצמה.

אבל כשהיא נכנסת למועדון החשפנות טי, ביום הראשון לעבודתה, אין לה מושג שזהו היום שיטלטל את חייה וישנה אותם מקצה אחד לאחר.

הארי אדוארד סטיילס. הרווק המליארדר שכולן מכירות וכולן רוצות. אבל טעמו קצת יותר מפוקפק ונוקשה. ומערכות היחסים, אם אפשר לקרוא להן ככה, שהוא מנהל, הן כלל לא מה שהנשים שהוא תופס מצפות להן. אבל משום מה כולן מתמסרות לו בצורה מלאה. כולן חוץ מאחת...

כשקת'רין פוגשת בהארי לראשונה היא המומה ממה שהיא רואה; גבר מושך בעל דומיננטיות ונוכחות שאי אפשר לפספס בשום אופן. אבל כשהיא מגלה באיזה אופן הוא רוצה אותה, ואת התנאים בהם הוא רוצה אותה, הדבר הראשון שהיא עושה זה לסרב. אך כשהארי בא עם הצעה שלה היא כלל לא יכולה לסרב, היא מחליטה להסכים. אבל עם חלוף הזמן, מתפתח בה שינוי לקצה אחד כשבהארי מתפתח שינוי לקצה האחר.

* * *

אני עומדת מול בנין נמוך קומה מצופה זכוכית שחורה כהה ומסתכלת על ההשתקפות שלי. הג'ינס השחורים שלי צמודים לגוף שלי בצורה הטובה ביותר המדגישה את קווי המתאר של גופי ומבליט בדיוק את מה שאני צריכה שיבליט. לפחות עד סוף הראיון הזה. השיער שלי מסולסל בגלים שטניים מושלמים, נח תחת טון שכבות ספריי הלק שריססתי. גופיית הפלאנל הלבנה שאני לובשת מקנה לאחרים להבחין בחזיית התחרה הלבנה שלי. את מוכנה. אני חוזרת על צמד המילים בפעם האלף בראשי, מדקלמת אותם ככדורי הרגעה. השעה 17:59 בעוד דקה אני אמורה לעקוף את המבנה, להיכנס בדלת האחורית, להתראיין לראיון העבודה שבחיים לא חשבתי שאתראיין אליה ולקוות ולצפות, כמו שלא עשיתי בעבר, שאתקבל.

עד לפני שנתיים אני, מאט הקטן ואבא הסתפקנו בחסכונות הקולג' שלי. חיינו היו תלויים עליהם בעיקרון, וחשבתי שכך, לפחות לא אלך קולג' אבל המצב בבית יהיה בסדר ואבא לא יצטרך לדאוג יותר מידי. אבל זה היה תותים, צמר גפן וחדי קרן מידי. החסכונות נגמרו במצמוץ עין לאחר שנה וחצי ואני הייתי צריכה לחשוב מה אני עושה עם עצמי; נערה בת 19 ללא השכלה עם ממוצע לא מי-יודע-מה שזקוקה לכסף בצורה דחופה כדי לממן את הטיפולים של אבא ואת הלימודים של מאט. אבל בחיים, הסיכוי שתממן את עצמך מעבודה בה אתה עוסק במה שאתה אוהב באמת, הוא נמוך למדי. אז מחקתי מהרשימה את 'לצייר'. אולי בשעות הפנאי אמצא לזה זמן.