העיניים שלי נפקחות בבת אחת. לא קרני שמש, לא רעשים, ולא שום גורם אחר אחראי להתעוררות שלי. רק אבא. התמונה שלו קפצה לי בחלום וגרמה לליבי לפעום בחוזקה. אני מתעוררת במהירות, מבטי הצידה אל הגבר ששוכב לצידי. ערום מכף רגל ועד ראש, והמבט שלי עליו גורם לתמונות מליל אמש לצוף במוחי. הקולות בראשי מתעוררים גם כן, את מתחרטת? ואני רק מהנהנת ביני לבין עצמי. כן, אני מתחרטת. איפה הרומנטיקנית חסרת התקנה שבי? שמאמינה שאהבה מנצחת הכל, וכשעושים את זה, באמת עושים אהבה, ולא משתמשים בביטוי 'להזדיין'?
אני מחווירה מבושה. נתתי לגבר אחר, מישהו שאני לא מכירה, להפשיט אותי, להכניס אותי למיטה ולקחת אותי למקומות אחרים... מדהימים. אני מנערת את ראשי בחוזקה. 'את לא עשית את זה סתם! אל תשכחי את הסכומים שהוא הציע לך!' הקולות בראשי מזכירים לי. נכון. לא עשיתי את זה סתם. רק למען אבא ומאט. רק למענם, ולמען האושר שלהם.
אני מושכת את הקלאץ' שלי ומוציאה מישם את הנייד. השעה חמש לפנות בוקר, ואבא ומאט ישנים. אני מביטה לכיוונו של הארי, נשימותיו החלשות מעידות על כך שהשינה שורה עליו ומסרבת להתנתק, לפחות בשעות הקרובות. הוא זז מעט, והלב שלי קופץ, שלא יתעורר. שלא יתעורר. הדבר האחרון שאני רוצה זה שיחשוב שאני בורחת. אבל למעשה, זה מה שאני עושה. זו לא מערכת יחסים, זה אפילו לא סוג של ידידות מוזרה, זה הסכם, שמטרתו לספק את הארי ואותי. אני יכולה לקום וללכת. אני צריכה לקום וללכת.
תוך חמש דקות אני כבר לבושה, פרט לנעליי, צועדת על קצות אצבעותיי לכיוון דלת הסוויטה, פותחת אותה ויוצאת ממנה. אני מתחילה ללכת במהירות לכיוון המעלית, מתפללת שזמן ההמתנה יהיה קצר, ושמחה לדעת שהמזל עומד לצידי. בתוך פחות משתי דקות להערכתי אני כבר מגיעה למתחם המסעדה, המומה מהעובדה שלא אבדתי במקום הענק הזה (מסעדה ובית מלון ביחד, מי חשב על זה?). המקום ריק מאדם, ואני מקווה שיתמזל מזלי לצאת מכאן. כשאני מבחינה בשומר, אני ממהרת לכיוונו, מודה לו במהירות ויוצאת מן המקום. כאן, אני נושמת לרווחה. אני מתכופפת מטה, ידיי על ברכיי, ואני מתנשפת במהירות כאילו ברחתי עכשיו מהשטן.
חצי שעה באוטובוס, פלוס הליכה של עשר דקות לוקחים לי כדי להגיע הבייתה. המפתח בתוך המנעול מסתובב, וכשאני נכנסת לבית שקט, אבן נגולה מעל ליבי. אני מטפסת על מדרגות הבית בשקט מופתי, ובמהירות ונכנסת לחדר, מחליפה לפיג'מה ונכנסת למיטה, מתפללת להירדם ולקום כשהארי לא בחיי.
* * *
אני מתעוררת לפתע. החדר חשוך, במקום מואר. ואני מנחשת שהלילה עוד רחוק, כי אין סכוי שאשן כל כך הרבה. אני מביטה ומבחינה בסיבה לחושך - התריסים סגורים. לא זכור לי שסגרתי אותם, כשנכנסתי לחדר. אבל לפני שאני מנסה לחשוב טוב יותר, אני מבחינה בדמות מולי. היא עומדת לצד דלת חדר השינה שלי. הכתפיים הרחבות, השיער המתולתל והמסודר, והמבנה של חליפת שלושת החלקים. הארי.
YOU ARE READING
Crazy In Love - Harry Styles Fanfic
Fanfictionהפאנפיק האירוטי הראשון שלי. מבית היוצר של דיפר. מכיל קטעים מיניים, ופירוט יתר. קריאה מהנה :)
