Crazy In Love - Harry Styles Fanfic

Crazy In Love - Chapter Three:

אני חוזרת הביתה כשהתחושה הכי מוזרה בעולם נתפסת לי בחזה. מעולם לא הרגשתי ככה. ובטח שבטח מעולם לא ברחתי כך הביתה. נסה על נפשי כאילו האח"מ המסתורי עוקב אחריי. אבל כשהגעתי הבייתה, הבנתי שהדימיון המפותח שלי קפץ לרגע לארץ החלומות. הוא לא עקב אחריי ולא כלום. השעה מאוחרת בלילה, ואני מתנשפת על דלת הבית. החזה שלי עולה ויורד והמחשבות על האח"מ לא מפסיקות להטריף אותי. לא ביום ראשון, לא ביום שני, לא ביום שלישי ולא באף יום של החופשה שלי מהעבודה החדשה.

כל זמן נתון שנותר לי אני מגדירה אישות חדשה לדמות האח"מ. מעצבת אותו מחדש, נותנת לדמיון שלי להתפרע על דפי המחברת. 4 סקיצות של בחורים משורטטים לי בתוך המחברת. וכשהקולות בראש שלי מבחינים במעשיי כל מה שהם עושים זה לצחוק.

תסתכלי על זה! על הבחורים המשורטטים האלה, שנראים כאילו אלוהים יצר אותם במיוחד. נראה לך באמת שאחד מהם קרוב לאח"מ המסתורי? את עובדת במועדון חשפנות למען השם. המקסימום שתקבלי זה גבר בגיל העמידה בלי הקרס שלו.

ושוב, כמו בכל פעם, אני מקשיבה להם. הם שם ברגעים המשמחים וגם בעצובים. הם העוגן שלי. וכשאני לא בטוחה בדברים - אני תמיד יודעת שעליהם אני יכולה לסמוך.

השבוע עבר בצורה הטובה ביותר שיכלה לעבור. בצורה הרגילה ביותר. חוץ מהמשפט המטופש -והמסתורי- שמקרקר לי בראש בערך מיום ראשון שעבר.

'להביט בך. את הפרי האסור. אני האדם. אבל בקרוב אוכל סוף סוף לטעום ממך.'

בן אדם, בחיי שהיה עדיף אם היית ניגש אליי מאשר להעביר אותי את כל הסבל הזה. וכשאני אומרת סבל -אני מתכוונת אליו. אני לא אוהבת שמחשבות חסרות מענה מברברות לי במוח ללא הפסקה. אני לא אוהבת שאלות, אני לא אוהבת להיות חסרת תשובות, ואני לא אוהבת את כל המסתוריות הזו. בשורה התחתונה -השבוע הזה עבר בצורה הטובה ביותר בקרב אבא ומאט, אבל בצורה הגרועה ביותר בקרבי. הדימיון המפותח שלי והיכולת לדמיין סצנות שלי ושל האח"מ המסתורי מתחילה לעלות לי על העצבים. אבל כשאני מבינה שהיום בערב אצעד חצי ערומה בשביל המוביל אל הבמה ואגדיל את הסיכויים שלי להיתקל באח"מ המסתורי -אני חשה בהקלה בחזי, מתפשטת סביב ומחממת את המקום.

הסכום האחרון שקיבלתי במשמרת הראשונה הצליח לכסות את חשבון הגז, החשמל והמים ביחד. אבא היה כל כך מופתע, ובצדק. גם אני הייתי מתחילה לרחרח אם הבת שלי הייתה מביאה בין לילה סכום שיכסה שליש מההוצאות שלנו. לצערי הרב, המוח שלי לא הספיק להמציא שום תירוץ באותו הרגע. אז רק כיווצתי גבותיי, הטיתי ראשי לצד בכמה מילימטרים, ואמרתי לו שלא ידאג ושהכל בסדר.