Il suo diamante- היהלום שלו

פרולוג

היי, אני רק רוצה להגיד תודה לכל מהממים והמהממות שקוראים את הספר שלי. הפרקים בהתחלה נורא קצרים אבל הם יהפכו ליותר ארוכים וטובים.

נ.מ אמיליה

הנה אני, אורזת את החולצה האחרונה, האדומת יין שאני כל כך אוהבת. מכניסה אותה למזוודה ואומרת ביי בפעם האחרונה לארבעת הקירות שהקיפו אותי כל חיי. שולחת הודעה לג'וי שאני מוכנה, ג'וי הוא החבר הכי טוב שלי מכיתה ד' ואנחנו בלתי נפרדים. ובנוסף לכך הוא גר ממש לידי, לפחות עד עכשיו, ג'וי הוא החבר הזה אם הרישיון שחייב להסיע אותך לכל מקום כי אין סיכוי שתסעי באוטובוס אם יש לך אותו, אתם שואלים למה עד עכשיו? כי אמא שלי החליטה לקחת שלב קדימה את היחסים שלה עם בן זוגה, ואני לא מבינה למה, הם יוצאים רק תשעה חודשים למה שיעברו לגור ביחד כל כל מהר? אמא שלי ניהלה כל כך הרבה מערכות יחסים שאני לא זוכרת את רובם, חלקם היו סתם סטוצים וחלקם היו 'רציניים', ואני לא מאמינה בזה, אמא שלי היא בן אדם מדהים אם גוף פצצה לאישה בת 35.

טוב.. מדהים בשבילם, עליי היא מתנהגת כמו שק של חרא ואני לא צוחקת, למה? אם לא שמתם לב אמא שלי נורא צעירה מכדי להיות אמא של ילדה בת שבע עשרה, מכיוון שהיא נכנסה להיריון בגיל הזה. היה חור בקונדום או משהו ופוף! אני באתי, היא שונאת אותי. לא משנה כמה אני מנסה או כמה אני עוזרת וכמה אני מצליחה, היא תמיד תמצא נקודה להצביע עלייה כהוכחה שאני לא מושלמת מספיק. וזה פשוט מייא-"היי קופיפה!" שומעת צפירה ומפסיקה לחשוב, ג'וי פה. "הייי", "מתרגשת לבית החדש?" שואל, ואני מגלגלת את עיניי, לג'וי ממש לא אכפת מהבית, אכפת לו ממה שיש בפנים. וזה אחי החורג החדש.

כן.

לא פחות ולא יותר, כנראה שכחתי לציין, אבל ג'וי גיי. הכי גיי שתראו אי פעם למעשה. "אפילו לא קצת ואתה יודע את זה, הבן אדם זין מהלך, מכל הבחינות." אני נועצת בו עיניים בזמן שהוא מגחך, אלכס רומינוב. בן אדם אדיש ומעצבן. פגשתי אותו בלחץ שלושה פעמים ואף פעם לא ראיתי אותו מוציא יותר משתי מילים באותו הערב, הוא נראה טוב. אני לא אשקר, עיניו ירוקות כמו יערות הגשם ושיערו שחום כמו פחם, גופו בנוי היטב. ולמרות זאת, האופי שלו הופך אותו למכוער. הוא לא כיבד את אביו שזה כבר נורה אדומה אצלי. לא משנה כמה פעמים אמא שלי התנהגה אליי נורא, (כל חיי) אני תמיד כיבדתי אותה.

טוב.. חוץ מהפעמים שהיא היא שיכורה, מה? היא גם ככה לא תזכור את זה יום למחרת אז מה זה משנה? בכל מקרה לא הייתה לי בעיה עם אית'ן רומינוב, אבא של אלכס ובן זוגה של אמא שלי, בן אדם נחמד, בן 42, מנהל עסק עורכי דין ולעומת הבן שלו יש לו אחלה אופי, למעשה, כל פעם שהוא בא הוא מביא לי את השוקולד האהוב עליי, כן אני יודעת הוא מתוק, אבל משהו לא מסתדר לי, למה שיצא עם אמא שלי? "הכל טוב?" שמעתי את ג'וי שואל במועמם וחוזרת מיד למציאות "כן." אמרתי בחיוך מאולץ ושמתי לב שכבר הגענו, לבית החדש שלי, טוב, יותר כמו האחוזה החדשה שלי.

שכחתי להוסיף אית'ן מיליונר, כנראה הסיבה היחידה שאמא שלי יוצאת איתו. כי לא רק שהוא מנהל בין אחת החברות המובילות של עורכי הדין במדינה הוא קיבל גם ירושה כבדה מהוריו. "אני מוכנה" אני אומרת לג'וי שנותן לי מבט לא בטוח, "אהיה בסדר." נראלי. "בטוחה?" שאל, אני מהנהנת לחיוב "אתקשר אלייך כל יום, תודה." נותנת לו נשיקה בלחי יוצאת מהרכב עם המזוודה. "מה לא תכניסי אותי לבפנים?" ג'וי שואל בסרקזם בזמן שאני דופקת לו מבט, "לא. היה נעים להכיר." אומרת ומסתובבת, "רגע חכי!" ג'וי צועק ויוצא החוצה ורץ אליי, "אני אתגעגע לחברה הכי טובה שלי" אומר ונותן לי חיבוק, אני מחזירה לו.

"תרגע זה לא שאני מתה או משהו, אנחנו אומנם טיפה רחוקים אבל אנחנו נדבר כל יום כל היום." אני נותנת לו הבטחה, ג'וי הוא הילד הרגיש מבינינו, היציאה שלו מהארון פגעה בו הרבה. "טוב נתראה חברתי הטובה" ג'וי אומר יוצא מהחיבוק ומסתובבת לרכב "ביי בסטי!" אני צועקת בקול בזמן שהוא מניף אליי אצבע שלישית נכנס לרכב ונוסע. "טוב הנה זה בא" אני אומרת לעצמי, מרימה את ידי, ודופקת.