שומרת הערים האבודות: חיים נורמלים

אין כמו בבית

~נ.מ קיף~
פשוט עמדנו שם והתנשקנו.
אני יודעה שזה לא היה יפה
כי פיץ החבר הכי טוב שלי מאוהב בה
אבל לא יכולתי לחשוב שהיא תהיה איתו ולא איתי.
בסופו של דבר סופי אמרה "אני צריכה ללכת כבר מאוחר"
ניפרדנו והיא הלכה לבית שלה
ואני הלכתי לכיוון הבית שלי.
הגעתי הביתה ושם אבא שלי יושב וקורא בספר שלו "הדרך להצלחה"
רק אומר לאבא שלי אכפת רק מ 3 דברים:
מעצמו, כסף ועוד פעם מעצמו.
ניסיתי ללכת לחדר שלי בלי שהוא יראה אותי
ואז בכניסה לחדר הוא שאל "מה ככה אתה הולך בלי היי אבא?" הוא אמר את זה בלי להרים את העניים מהספר שלו
"היי אבא" אמרתי מהר בתיקווה להיכנס לחדר
אבל אז הוא המשיך "למה חזרתה מאוחר?"
עדיין בלי להרים את העניים מהספר
לא ידעתי מה לענות
אז אמרתי "הלכתי לפיץ"
והוא הפעם הרים את העניים ומהספר וישר אמר בתוקפניות "אתה יודע שאני לא אוהב כשאתה אם פיץ. עוד יחשבו שלא כיף לך בבית!!!"
ישר אמרתי לו "כי באמת לא כיף לי בבית!"
"לך לחדר שלך!" הוא צעק
ואז הלכתי לחדר
ששם חיכתה לי אחותי החורגת רו.