כל מיני סיפורים קצרים שאף פעם לא היה לי כוח להמשיך

אין לי שם

פרק 1

הפעמון צילצל ואבא שלי אמר לי שלום, עניתי לו, אחר כך נכנסתי לחדר ונשכבתי על ‏המיטה. והתחלתי ‏לחשוב, תמיד ידעתי שהיא חזקה יותר, ‏אך לא ששתי להודות ‏בכך. היא ‏הייתה חזקה ממני בהרבה ‏בעיקר באיומים, אבל גם ‏בכוח. גם היום, בהפסקה היא לקחה לי את שקית הסוכריות ואת מיץ התפוזים, לילדה שעשתה את כל זה קוראים עינב. היא היתה ילדה שנראתה תלמידה למופת, אך כשהמורים לא ראו היא איימה על ילדים, הרביצה, ולעגה, לי היא בעיקר הציקה בגלל שהייתי הילדה החכמה ביותר בכיתה, גם אם אף פעם לא הצבעתי או דיברתי, ( לא הצבעתי או דיברתי בגללה ) ורק כתבתי במחברת, וגם בגלל שנראיתי מאוד חכמה, נראיתי כך: עיניים ירוקות, שׂער חום ארוך, וגם הרכבתי משקפיים בעלי מסגרת דקיקה, שמי הוא אלכס. ותמיד עשיתי את שיעורי- הבית בבית-הספר, מתחת לעץ אורן, והייתי מאוד בודדה, ( עכשיו אני עומדת לדבר על עינב, כשהמורה אומרת לאמא של עינב שהמון ילדים מתלוננים על עינב, אמה [של עינב]אומרת שעינב היא ילדה מקסימה). לעינב היו שתי חברות (אתם בודאי תוהים איך לילדה כמוה יש חברות התשובה היא שהן רצו קצת מהכוח שלה) לאחת קראו נטלי, ולאחת אליס, נטלי נראתה כך; צבע גוף חיוור, שּׂער שחור בולט, ועיניים חומות כהות, ואליס נראתה כך; שׂער בלונדיני פזור שהגיע עד למותניים ופוני, עיניים כחולות בהירות, היא ענדה תמיד שעון יד בצבע לבן, והיה לה צבע גוף בהיר. אבי קרא לי למטבח, ושאל אותי אם הכל בסדר, אמרתי לו שכן, והוא הביט עמוק לתוך עיניי הירוקות, ואמר שהוא יודע שאני מסתירה משהו, אמרתי לו שזה סתם משהו ושלא יטריד את עצמו בזה, אבל הוא המשיך לחקור, אז עניתי לו; סתם עינב הציקה לי, כרגיל, שאתקשר למורה? שאל, (כי זו לא הפעם הראשונה שהוא שומע ממני סיפורים על עינב ) לא, זה בסדר, עניתי לו, את בטוחה? הוא שאל, כן, כן, עניתי, טוב, הוא אמר, אז את הולכת אל חברה שלך? נו, אבא, תקרא לה אלי פשוט, טוב, טוב, הוא ענה, אז להיתראות! ביי! עניתי לו. והלכתי לאלי, ‏כשדפקתי בדלת, ‏ שרר בפנים ריח של קקי, (אה, שכחתי, לאלי יש אחות ‏תינוקת), אלכס! אלי רצה אלי, איך הגעת? זו נסיעה ארוכה באופניים, אבא שלך הסיע אותך? אוי אלכס! אמרה אלי, את אומרת לי ש - ? אממ... כן, מלמלתי במבוכה. טוב, התרצתה לבסוף. אז בואי, סידרתי את החדר, היא הובילה אותי לחדרה, ואז התיישבנו על המיטה של אלי, נו, אלי אמרה, יש חדשות? לא, עניתי. אלי נעצה בי מבט חודר ואז שאלה; ועינב, עדיין מציקה לך? כן, עניתי,