סיפורי ה"פ ופ"ג

דרארייייי

~נ.ק. דראקו~
ישבתי בחדר המועדון הריק של סליתרין.
טוב מי יהיה שם בשתיים עשרה בלילה?
בידי כוס תה חם ועיני נעוצות בלהבות עוצרות בכוח את הדמעות שמתאפקות לא לצאת
אתה מדריך דראקו אתה רחוק מהבית
הוצאתי את המכתב שהגיע באותו יום לי ו- לה
_לדראקו מאלפוי_
_השנה באופן חד פעמי מנסיבות מסווגות מדריכים ישוכנו בחדרים ביחד._
_אתה והרמיוני גריינגר עומדים להיות ביחד בחדר לשנתיים הקרובות_
_שנה שישית מוצלחת_
_פרופסור מ' מקונגל_
באמת עומדים לשים אותי למשך כל השנה הפאקינג שישית עם החברה של ילד הזהב בזמן שיש לי את המשימה שלי?
אם רק האיום 'אבא שלי ישמע על זה היה עוזר
לפנות אליו בבית אפילו אני לא יכול עכשיו...
אחזתי בידי השמאלית חזק
זה שקר זה שקר זה שקר!
אתה לא מרגיש אליו כלום
אתה סטרייט.
אתה תתחתן עם טהורת דם.
יהיו לכם ילדים טהורים בסליתרין.
או... שלא?

~נ.ק. הרמיוני~
ארזתי את המזוודות שלי בהשלמה מבינה שזה מה שיקרה
"הרמיוני את תהיה בסדר. את-" "אני אהיה בסדר הארי בפעם האלף"
"את עומדת להיות עם דראקו בחדר"
"לא שמתי לב רון" אמרתי במעט ציניות ונאנחתי
"אני אהיה בסדר ביי" יצאתי ממעונות גריפינדור מתקדמת לחדר מדריכים שהוקצה לי ולו שנכנסתי ראיתי שהדברים שלו כבר מסודרים בצד שלו בחדר הכל אצלו בצד היה מסודר ונקי באופן מפחיד.
אפילו אני שגדלתי בלי גמדוני בית לא יכולתי לנקות ולסדר ככה.
"אני רואה שהגעת." נשמע קול מהדלת ומאלפוי נכנס
"כמה זמן אתה פה? אתה אומר את זה כאילו אני איחרתי" גילגלתי עיניים
"שלוש שעות. אולי יותר" הוא אמר בקול משועמם
"אתה פה משבע?" גופו נדרך לרגע
"כן לא כולם אוהבים לישון שעות כמו החברים שלך" הוא גילגל את עיניו והתיישב בשולחן ליד מיטתו קורא
בזמן שהנחתי את המזוודה על מיטתי והתחלתי לסדר את הבגדים והספרים
אחרי שעתיים סיימתי סוף סוף והתיישבתי כל המיטה עם ספר חדש שרון קנה לי בחופשה.

~נ.ק. דראקו~
עמדתי מול הארונית מכניס את התפוח ולוחש את הלחש "בבקשה תעבוד הפעם" כמעט התחננתי
פתחתי את הדלת אך התפוח עדין היה
פניי כבר היו מלאות בדמעות "בבקשה... אבא... הלורד... אני אוהב לחיות. אני לא רוצה שהם יהרגו אותי" סבב חדש של דמעות עמד בעיניי ומילמלתי את הלחש שפתחתי את הארונית התפוח לא היה שם~נ.ק. דראקו~
הלכתי במסדרון החשוך בזהירות מפחד שמישהו יתפוס אותי מחוץ לחדר
בעיקר כי זה נראה כאילו אני מתגנב למסיבה של סלגהורן🙄
סנייפ היה מורה הרבה יותר טוב ועכשיו הוא מלמד התגוננות מפני כוחות האופל נו באמת השיעור הזה סתם בזבוז זמן
רעשים נשמעו מקצה המסדרון
ומנורה הופיעה בדיוק שנתקפתי לקיר על ידי מישהו
"שששש" נשמע קול חלוש בתוספת ריח אלכוהול
"מי שם?" שמעתי את קולו הרועם של פליץ הוא חיפש במסדרון כמה פעמים אך לא ראה אותנו מתחת לגלימת ההעלמות.
לבסוף פליץ- הלך והארי הוריד את גלימת העלמות מאיתנו "הארי מה-"
"אתה לא רוצה שיתפסו אותך לא?" הוא נראה ונשמע שיכור
"לא אבל-" את המשפט הזה שלי הוא השתיק בנשיקה
לשפתיו החמימות היה טעם של אלכוהול ועוד משהו לא מזוהה
מין צעקה חנוקה נשמע והארי התנתק ממני הולך שיכור לג'יני בזמן שאני הסתובבתי וברחתי לחדר נותן לדמעות לרדת על לחיי החיוורות.
נכנסתי לחדר במהירות רואה את הרמיוני על מיטתה
"דראקו?" היא קמה אלי מהר "אתה בסדר?"
"מה את עושה בחדר את לא אמורה להיות בדבר הזה של סלגהורן?" לא יכולתי לצאת מהחדר אז התיישבתי במיטתי נושמת באופן קצוב "לא יכולתי להיות עם המקלאגן הזה זו הייתה טעות. אז הלכתי זה לא שמנעו ממני את זה" היא משכה בכתפיה
"אתה בסדר?" כתפיי נרפו
"את היית בסדר עם הארי היה מנשק אותך?" קולי נשמע מעט מובס
"הארי?" היא לא נשמעה מופתעת "הוא היה שיכור" ניסיתי להסביר אותו
"לא לא, לא זה. אני צריכה ללכת" והיא יצאה מהחדר
אם מישהו פאקינג יגלה על זה אני מת
אחרי בערך עשר דקות הארי נכנס לחדר
"גיני נפרדה ממני" הוא נשמע עכשיו הרבה יותר צלול
"ואיך זה אמור לעניין אותי?"
"כי אני מאוהב בך מפגר" הוא העביר את ידו בשיערו
"הארי... אבא שלי הוא יהרוג אותי" קולי היה שבור
"אז אני אשמור עלייך" הוא נישק את שפתיי וכל העולם נעלם סביבי רק שנינו נשארים בחלל של החלום~אפילוג~
~נ.ק. כללי~
הם עמדו שם שניהם מתרגשים קהל גדול מסתכל עליהם בצפייה
"הארי ג'יימס פוטר האם אתה לוקח את דראקו לוציוס מאלפוי לבעלך?" הארי הינהן ואמר בקול מעט חנוק "כן." משחיל את הטבעת על עצבעו של דראקו
"והאם אתה דראקו לוציוס מאלפוי לוקח את הארי ג'יימס פוטר לבעלך?"
"כן. לנצח" דראקו חייך והשחיל את הטבעת על האצבע של הארי
הוא סוף סוף חופשי לאהוב את מי שהוא רוצה.
לא חייב להיות כפוף לחוקים של ההורים שלי או של וולדמורט או של מישהו.
הם חייכו אחד לשני
"אני מכריז עליכם כבעל ובעל. אתם מוזמנים להתנשק" אמר הרב.
מחיאות כפיים וקריאות רמות נשמעו בזמן ששפתיהם נצמדו
חבריהם קפצו עליהם בחיבוק ואלפי ברכות מזל טוב
"אז מה עוד אפשר לספר?" דראקו סגר את ספר התמונות בזמן ששני ילדים קטנים בני חמש מקפצצים בשמחה מולו
"שיש להם שני ילדים מושלמים" "שהם הכי הכי אוהבים אותם בעולם" הילדים אמרו
"אנחנו הכי אוהבים אתכם בעולם" הארי נכנס לחדר

וככה הם כמשפחה מאושרת
לנצח נצחים

https://youtu.be/2kCmgxhmmks?si=sBq6ARy_86CiaMe5
יש לנו פה שיר נחמד על הארי ודראקו.
קישור בתגובות