הירח שלי

התחלה חדשה

                               קריס
ממש לא כיף להשאר ערה עד 5 לפנות בוקר בגלל שאת מפחדת לעבור תיכון ולהתחיל שנה חדשה, אבל אני רוצה לעבור להיות עם לורי החברה הכי טובה שלי באותו בית ספר זה חלום שעומד להתגשם בדיוק עכשיו.
השיר של אוליביה התנגן מהטלפון שלי ידעתי שהבוקר עלה וצריך לקום להתארגן אחרת יזרקו אותי מהבית לשם.
ספויילר זה כבר קרה בתיכון הקודם שלי,כולם צחקו עליי זה היה היום הגרוע בחיי,אבל עכשיו תהיה התחלה חדשה הכל הולך להיות חדש דנדש כמו שלורי אומרת.
כיביתי את הצלצול וקמתי להתארגן,ניגשתי למראה הגדולה שליד מיטתי ונבהלתי.פאקינג נבהלתי מאיך שאני נראת.
"הה" נאנחתי כשהתבוננתי בשיערי הארוך בצבע חום פרוע וסבוך עד מאוד נראתי חיוורת ברמות,איך לא, לא ישנתי בכלל,המסקרה המרוחה לצידי עייני החומות ולצידן כתמי דמעות.
ניגשתי לעבודה, בחרתי בגדים, גינס דגמח רחב וקפוצון בצבע שחור ענק שהסתיר את כולי, נעלי נייק לבנות ועכשיו לאיפור.
שמתי קונסילר שהסתיר טוב מאוד את הכהויות הסגולות מתחת לעיניי העייפות.
מסקרה שהאריכה לי עוד יותר את ריסיי הארוכים שהבליטו לי את עיניי בצורת שקד.
ולבסוף גלוס בגוון דובדבן,סירקתי את שיערי ועשיתי פן לפוני וילון שלי.
השפרצתי קצת מהבושם בריח וניל שאני הכי אוהבת בעולם.
יצאתי מהבית לכיוון השביל שמוביל לתיכון.
והנה אני עומדת מול השער של התיכון ונכנסת לאט.
פחד.
חרטה.
התרגשות.
זה כל מה שאני מרגישה,יכולתי להשבע שכמעט ליבי יצא מהמקום מרוב דפיקות חזקות.
כבר במסדרון של התיכון יכולתי להבחין כמה קישוטים יש כאן לכבוד השנה החדשה וכמה כולם מתרגשים, טוב בעצם לא כולם היו גם הרבה שעוד שניה נרדמו בעמידה והיו גם כאלה שהבוקר שלהם לא היה כזה מוצלח
ניגשתי ישר ללוקרים וחיפשתי את המספר שהמנהל נתן לי
המספר שלי ,35 חיפשתי כמה דקות עד שמצאתי לוקר עם המספר שלי
רציתי לעשות את הקוד שהמנהל נתן לי אבל הלוקר היה פתוח
"זה מוזר" אמרתי לעצמי בבלבול
יכול להיות שלתלמידים החדשים זה נשאר פתוח, חשבתי.
פתחתי את הלוקר לרווחה וראיתי שם כמה מחברות קלמר וזהו ופתק.
מאוד רציתי לראות מה כתוב בפתק אז פתחתי אותו וקראתי, מידי פעם הרמתי את הראש לראות שאף אחד לא הסתכל עליי.
‘מאט מרטין בוא בבקשה למשרד המנהל אבא שלך כאן הוא מ-'
זה מה שהיה כתוב בגלל שהפתק היה קרוע לא הצלחתי לדעת את ההמשך
חיפשתי את ההמשך בכל המחברות שהיו מונחות בתוך הלוקר אבל לא מצאתי ולבסוף כבר התייאשתי
הרמתי את ראשי לראות שלא מסתכלים עליי כל המסדרון היה ריק מתלמידים.
"שיט" קיללתי בשקט והסתובבתי שוב אל הלוקר להחזיר הכל למקום.
"היי את" שמעתי קול של גבר צועק ורץ לעברי.
הסתובבתי במהירות לראות מי האדם שצעק את זה
ואז ראיתי נער חתיך בול הטעם שלי,היינו במרחק של כמה מטרים כך שיכולתי לראות אותו טוב מאוד שיערו הבלונדיני עם פסים בצבע חום היו לו עיניים כחולות כים וגוף חטוב אהבתי את איך שהוא נראה אבל ידעתי שאין לי סיכוי איתו
"הלו את שומעת?, אני מדבר אלייך.” אמר
"הא?" אמרתי בחולמניות
"מה את עושה כאן ולמה פתחת את הלוקר שלי?” אמר בתקיפות וחטף את הפתק שהיה בידי.
"לא ידעתי שזה הלוקר שלך בכלל אני…" אמרתי
"אני מצטערת אני חדשה כאן כנראה התבלבלתי" אמרתי
"טוב" אמר בעצבנות ונראה שהוא לחוץ
הוא עדיין עמד והבחין בי בצורה מוזרה.
בנתיים סימסתי ללורי אם התחיל השיעור ואיפה הכיתה נמצאת אבל היא לא ענתה
התחלתי להילחץ זה רק היום הראשון שלי פה ואני כבר עושה בעיות.
דמעה בוגדנית התגלגלה במורד לחיי, הרמתי את ראשי ושמתי לב שהוא עדיין עומד ומסתכל עליי
"את צריכה עזרה?” שאל ונראה שהוא באמת רוצה לעזור לי
"לא אני"…גמגמתי,  ”הכל בסדר באמת" שיקרתי
לא רציתי להטריח מישהו שאני לא מכירה במיוחד אחרי שחיטטתי לו בלוקר.
אני רק צריכה למצוא את הכיתה שלי.
את תמצאי, לא להילחץ הרגעתי את עצמי
ואז כאילו הנער שלפניי דקה הצטערתי בפניו קרא את מחשבותיי
"בואי אני אראה לך את הכיתה שלך" אמר וצעד לעברי
"אתה לא חייב לעזור לי" אמרתי
"הכל טוב, איזה כיתה את?” שאל באדיבות ,חיוך נפרש על פניו ושתי גומות יצאו בלחיו.
"מ..מה?” שאלתי עצורת נשימה מחיוכו.
"איזה כיתה את?” שאל שוב.
"אה”.. אמרתי ומצמצתי פעמיים כדי לחזור להווה.
"י’5 “ אמרתי
"אה את בכיתה שלי גם אני בדרך לשם ,בואי" אמר והוביל אותי דרך המסדרון הגדול
"תודה רבה לך" הודיתי לו כמה פעמים במהלך הדרך ושוב התנצלתי על מקודם.
"הכל בסדר, ואת יכולה לקרוא לי מאט, מה השם שלך?” שאל
"קריס" עניתי
המשכנו ללכת בשתיקה הלכנו והלכנו עד שהגענו למין דלת חומה שעליה כתוב י5
מאט פתח את הדלת ונכנסנו לכיתה
כל ראשיהם של התלמידים הופנו מיד לכיוון שלנו
איזה בושות! חשבתי לעצמי, חיפשתי  בעיניי את לורי בין כל התלמידים.
ואז ראיתי אותה בוחנת את שנינו במבט קר וכועס ולא הבנתי למה
ואז כשראתה שאני מסתכלת עליה היא סובבה את ראשה ולחשה משהו לחברתה הבלונדינית שישבה לידה
מה? לורי?
עשיתי לה משהו?
ואז ראיתי אותן צוחקות
עליי