הירח שלי

סודות

                              קריס

כשהמורה מסמנת לי ולמאט לגשת אליה אנחנו  עושים זאת נכנסים ונעמדים ליד שולחן המורה.
"תלמידים עיניים אליי בבקשה" פקדה המורה והוסיפה
"מאט שב במקומך נדבר על האיחור שלך אחרי זה"
מאט התיישב במקומו כך שרק אני עמדתי מול כיתה שלימה כשעשרות זוגות עיניים נעוצות בי.
"זאת קריס תכירו תלמידה חדשה בכיתתנו אני מאוד מצפה ממכם.."
"התנהגות ראויה" המשיך מאט את משפטה של המורה וחיכה את קולה
כל הכיתה פרצה בגל של צחקוקים
"שקט!" פקדה המורה
"מאט מרטין אני מבקשת ממך עומדת פה ילדה חדשה מצפה לכבוד הראוי ביום הראשון שלה בתיכון חדש"
"אז?" אמר מאט בחוצפה והעביר את מבטו אליי
"טוב" אמרה והתעלמה מהתחצפותו
"שתהיה לנו שנה טובה ומבורכת תוציאו ספרי מתמטיקה בבקשה"
"איך זאת אמורה להיות שנה טובה אם פותחים אותה במתמטיקה" התלונן מאט ואחריו נשמעו צחקוקים וצעקות נגד מטמתיקה בתחילת שנה.
"לכי תשבי ליד מאט מתוקה" לחשה לי המורה באוזן
התקדמתי לעבר שולחנו של מאט שצחק עם חברו הבלונדיני, ישבתי בכיסא שלידו הוצאתי מחברת וציירתי.
שהתחיל השיעור והמורה העירה למאט פעם שניה על הפרעה התנהגותית במהלך השיעור
מאט נאנח הסתובב ושם את ראשו על השולחן לכיווני
                                                                        
                             מאט

הושיבו את הילדה הזאת לידי
היא הייתה נראית נחמדה אבל הקטע עם הלוקר היה ממש מחשיד
למה שהיא תחטט למישהו בלוקר היא לא רואה שיש שם מחברות ופתק
אוח על הפתק הזה היא לא הייתה צריכה לקרוא אותו
ומה שהכי מוזר זה שהייתי נחמד אליה למרות הכל
טוב אני כן המקובל הכי נחמד כמו שכולם מכנים אותי אבל היו לי הרבה חילוקי דעות לגבי הנערה הזאת
זה שהיא נגעה לי בדברים ובפתק הארור הזה
אוף אני חייב להפסיק לחשוב על זה
אלוהים.
הסתכלתי עליה ואז על ציורה המצחיק
היא ציירה מלא לבבות ופרחים שבו כתוב ל-ל
החלטתי לעשות משהו שהוא לא אני אבל הייתי חייב להחזיר לה על זה שהיא קראה את הפתק ,ידעתי שזה יכול להיות בטעות אבל משהו בי החליט לעשות את זה.
המורה יצאה מהכיתה כי היא קיבלה שיחה חשובה וכל הכיתה רעשה אז נעמדתי ועשיתי את זה.
“הייי" אמרתי בקול וחטפתי את ציורה מידיה
נעמדתי על השולחן והנפתי את ציורה למעלה
שרקתי וכולם הסתובבו לכיווני
“בבקשה תחזיר לי את זה" התחננה
“זה אישי" אמרה
"וואלה, רואים" אמרתי בחוצפה וכולם צחקו
"נו אז במי את מאוהבת" אמרתי בחצי חיוך
נשמעו שריקות משולחנות הבנים וכמה מחאו כפיים ועודדו אותי
ואז קרעתי את הפתק וזרקתי את החתיכות על הריצפה
“למה עשית את זה" אמרה עם דמעות מבצבצות בעיניים
“חיטטת לי בלוקר אולי" אמרתי
גל של צחקוקים משולחני הבנות נשמע בקולי קולות
“זה היה פאקינג בטעות" ספק אמרה ספק צעקה עלי
הייתי עצבני מכדי לענות לה אז פשוט ירדתי מהשולחן והתיישבתי במקום שלידה

עקביה של המורה נשמעו ודלת הכיתה נפתחה ובפתח עמדה המורה נדהמת מהבלאגן בכיתה,
“מי עשה את זה?” שאלה והתקרבה לכיוון גיזרי הנייר שעל הרצפה
אף אחד לא ענה ואז כשהמורה שאלה שוב לורי נעמדה והצביעה על קריס
ראיתי את ההלם והכעס על פניה של קריס רק לא הבנתי למה כבר מההתחלה נראה שהן קרובות מאוד.
"קריס גשי בבקשה לחדר המנהל בהפסקה" אמרה בכעס ובאכזבה המורה
-----
"ממתי אתה מתעלל בבחורות אחי" אמר קול החבר הכי טוב שלי כשיצאנו להפסקה
כשלא עניתי המשיך לשאול שאלות נוספות
“נתפסת עליה חזק הא?” אמר וצחק בקול
“סתום קול” אמרתי עצבני
אבל הוא לא הפסיק  לחמם אותי כאופייני לקול
"ממתי אתה נתפס ככה על מישהי, טוב חוץ מלורי" אמר
פה כבר לא יכולתי לשלוט בעצבי "היא זאת שדופקת לי מבטים לא אני"
"וואו וואו תרגע אחי" צחק קול
"מאט מזה שם"אמר והצביע לעבר קבוצת נערים שעמדו סביב נערה וצחקו עליה
הסתכלתי לאיפה שהצביע
" ילדה מה לעזאזל חיפשת שם?" צעק ילד אחד
גל צחוקים נשמע
כמה ילדים שהלכו במסדרון הצביעו עליה והתלחששו
לא ידעתי מי עומדת שם אבל החלטתי להעיף את כולם משם
"לא יודע אחי, אני הולך לבדוק מה הולך שם" אמרתי ורצתי לכיוונם
ניסיתי לראות על מי הם צוחקים שם אבל לא הצלחתי כולם דחפו והריעו לאחרים
"זונה קטנה" אמרה נערה גבוהה בעלת שיער שחור קצר
ואז פרצתי פנימה העפתי את התלמידים הצידה והבטתי בנערה שישבה שם
"קריס?” אמרתי והבטתי על הנערה שישבה באמצע
קריס קמה ורצה לעבר המשך המסדרון שהוביל ליציאה
לחשושים וצחקוקים נשמעו לאורך המסדרון
"קריס חכי" צעקתי כשאני רץ אחריה
"מצטער" צעקתי והיא עצרה
הגענו לשער של התיכון
"אתה מצטער?, אתה לא מכיר אותי אז למה. למה?” אמרה ודמעות זלגו על לחייה
"אתה לא יודע בכלל מה מחכה לי" צעקה עליי ואז רצה
"קריס" צעקתי אבל ידעתי שאין טעם כי היא לא תעצור לסלוח לי
לא ידעתי מה היא הספיקה לקרוא כשהיא חיטטה לי בלוקר
אז פגעתי בנערה שאני לא מכיר ואני לא מנהג ככה בדרך כלל
לא רציתי שהיא תגלה את הסוד שלי.
פחדתי.
נלחצתי.