סודות היסודות - סודות המים💧

פרק א' - איזון עדין

"הדבר הטוב והבטוח ביותר הוא שיהיה איזון בחייכם, להכיר בכוחות הגדולים סביבנו ובנו.
אם אתה יכול לעשות את זה ולחיות ככה, אתה באמת תיהיה מהאנשים החכמים." (אוריפידס)

בכולנו יש הכל! אש, אדמה, אויר, ומים.
אם כולנו היינו מאוזנים, לחיות על כוכב שיש בו רק אנשים עם צורת חשיבה ופעולה דומות לשלך היה יכול להיות ממש קרוב למושלם!
אבל האמת היא שלרוב אנחנו לא מאוזנים..

וזה חלק מהמסע, חלק מתיקון, חלק מדבר גדול הרבה יותר ממה שנוכל להבין!
ומה שיפה בהבנה הזאת, זה שהיא הרבה פחות מאיימת והרבה יותר מרגשת כשאתה באיזון!

"אם האנושות חייבת לשרוד, אושר ואיזון פנימי הם בעלי חשיבות בסיסית; אחרת מאוד סביר שחייהם של ילדינו וילדיהם יהיו אומללים, מיואשים וקצרים." (דלאי לאמה)

------------------------------------------------------------

1,500 שנים מבריאת היקום |

הכוכב טִיוָוטֶר (TWater), המכונה גם "טִידָאבֵּלְיוּ".
מדהים ביופיו, גווניו הקרים והעדינים נותנים לו מראה של יהלום עגול, פרחוני ואצילי.
נדמה שהאוויר בו כל כך צח ונקי שאם תנשום אותו תהפוך לבן אלוומת צעיר ויפה.

אבל בשביל תושבי הכוכב, כל זה נשמע ונראה רגיל לחלוטין.
זהו בסך הכל יום נוסף ורגיל על הכוכב טיווטר..

- פּוֹל -

השעה 7:00, והשעון כהרגלו מתחיל לנגן בהדרגה שיר שאני אוהב, או יותר נכון אהבתי.
אני מחכה 5 שניות עד שנמאס לי ולוחץ על נודניק.
זה הפך להיות הצליל המרגיז ביותר ביקום! הלוואי שלא הייתי צריך את זה..
אני פשוט ממשיך ללחוץ על כפתור הנודניק כל 10 דקות ולקוות שאחרי 10 הדקות הבאות אני אתעורר וארצה לקום.. (אנחה)
אני פתטי אני יודע, אבל הי! לפחות אני אדם נחמד שעושה השתדלות להיות נורמלי!

היי, אני פּוֹל.
ואני בין האחוזים הבודדים של ילדים שצריכים שעון מעורר כדי לקום בבוקר, ילדים כמוני.. נחשבים בעיתיים..

המאבחן קרא לזה תסמונת חס"מ = חוסר מודעות, וחסימה רגשית.
ואין לזה פיתרון מספיק טוב..

מאז אני פוגש אותו מידי שבוע ואנחנו מנסים לחשוב ביחד מה גורם לחוסר הרצון המובהק שלי לקום בבוקר, ומידי פעם הוא נותן לי כמה תרגילי נשימה, ועצות שלא בדיוק הבנתי איך הן אמורות לעזור לי, כמו לנסות להתמקד ברגשות ולשייך להם אזורים בגוף..
אבל הוא גם אמר לי שלחלק מהנערים זה עובר לבד עד גיל 18, כך שעוד יש לי תקווה!

הבעיה היא שאם זה לא עובר עד גיל 18 אתה הופך להיות רשמית "נטל חברתי".
טוב, לא בדיוק נטל.. יותר כמו אדם שלא ממש כיף להיות לידו כי הוא ממורמר וקצת חסר טאקט מאדישות ועייפות..

אבל זה לא החלק הקשה, על זה אני יכול להתגבר.
אני פשוט אמשיך להתבודד, לא רע לי לבדי.
אני מסוגל להסתובב שעות בגִנְהָם ולטייל כל חיי בנֶהָרִים וברִבֶרְווּדְס.
מה שבאמת מפחיד אותי זה שבשלב מסוים אני אצטרך להתחיל לעבוד, כי בגדול, אתה בעיקר הופך להיות נטל לעצמך.
אין כל כך שלווה אם אתה לא מסוגל לקום בזמן ולסיים דברים בזמן נכון?!

ומה שהכי מבאס, אם אני לא אפתור את הבעיה הזאת, אני כנראה בחיים לא אזכה להיבחר על ידי המובילים. אני בחיים לא אזכה לטוס אל המקום הכי מדהים ביקום! או לפחות ככה אומרים.
האמת שאני רוצה את זה בעיקר בגלל הכבוד, וגם כי זה נשמע לי הרפתקה ממש כיפית ומגניבה!
אבל אם חושבים על זה, זה די מוזר כל העסק הזה..

ולמוזרים בנינו שלא יודעים על מה מדובר -
חלקנו נבחרים לטוס למקום שמכונה
"הגן המאוזן", ויש עליו הרבה שמועות, רובן המוחלט טוב, אבל יש קומץ פרנואידים שמספרים סיפורי אימה עליו.
אנשים מכל הגילאים נבחרים. בדרך כלל שולחים פשוט משפחות שיש בהם גם ילדים, גם נוער, גם בוגרים, וגם הורים.

העניין הוא שאף אחד לא באמת יודע משהו על המקום הזה (חוץ מהמובילים כמובן), כי אף אחד לא חזר אחרי שטס לשם!
אבל בגלל האמון הגדול שיש במובילים, אף אחד לא חושד שזה דבר רע.
זה גם בערך חלום של כל ילד שחי על הכוכב הזה.
תמריץ טוב להיות ילד טוב יותר ;)

אוח.. השעון שוב מצלצל, אני מסתכל עליו, עכשיו כבר 9:10, אני לוחץ על נודניק בפעם ה-14 לבוקר זה, ומכריח את עצמי להתיישב.
ואז ממשיך לבהות עד השעון הבא שגורם לי לקום ולהתחיל להתארגן לבית הצלח"א.