"אני רוצה לחזור הביתה,בבקשה!!״
"זה הבית שלך מעכשיו אמילי" אמר וסגר את הדלת אחרי שיצא.
אני לא יכולה להישאר כאן, אני חייבת לצאת מפה עכשיו!
הסתכלתי לכול הכיוונים מנסה לחפש חלון או דלת או כול דרך שאני יוכל רק לברוח מהמקום הזה.
"אל תנסי אפילו"
שמעתי קול שהידהד מקצה הפינה של החדר .
ניסיתי להתמקד למרות החושך שהיה,בעזרת טיפה אור שבקע מהנרות שהיו תלויים בצדדי הקיר הצלחתי לזהות צל של נערה בערך בגילי יושבת בקצה בבגדים מטונפים והבעת פניה הייתה חסרת רגש,ואי אפשר היה לפספס את השקיות מתחת לעיניה ,היא היתה נראת נורא.
״מה הוא רוצה מימני??״
התקרבתי אלייה עד שראיתי את דמותה בבירור מוחלט
היא מלמלה כמה מילים לעצמה והתחילה לספר לי את כוונותיו , ובדרך הכניסה קצת את סיפור חייה עד כה .
ככל שהגיעה לסוף דברייה הדחף שלי לצאת מפה גבר יותר ויותר.
באמצע המשפט שלה הדלת נפתחה.
"בואי לכאן חצופה שכמוך" יכולתי להרגיש אותו מתמקד בי ומסתכל ישירות עליי.
העברתי את מבטי לנערה שדיברתי איתה ולאחר שניות אחדות כבר הייתי בדרכי אליו.
"הזדרזי!״ פקד עליי וכשהייתי כמעט בקירבתו הוא משך את ידי בחוזקה וטרק חזרה את הדלת, בעוד הילדה השניה עדיין בפנים.
לאחר עלייה במדרגות נעצרנו מול דלת דלת אדומה וגדולה והוציא מכיסו צרור מפתחות קטנות בזמן שאני סורקת את כול המקום בפחד.
הדלת נפתחה מעט ויכולתי לראות צללים של אנשים מבפנים.
לא רוצה לתאר לעצמי כמה זמן הן שמה ומה הן עברו פה.
״למה את מחכה?!היכנסי כבר״ דרש במבטא בריטי קשה
הוא דחף אותי לבפנים ויצא לא לפני שהעביר את מבטו הכועס על כול אחת מאיתנו.
לאחר כמה דקות שאני עומדת ליד הדלת בדיוק באותו מצב שנכנסתי ,פשוט לא זזה.
"את בסדר״? אחת מהילדות נגשה אליי ונעמדה ממולי ,בזמן שהשתיים האחרות מסתכלות עליי במבט מרחם ..כאילו הן יודעות איך אני מרגישה
לא יכולתי להוציא מילה מפי.
הסתכלתי עליה עומדת מולי מנסה לתפוס את עייני .
"בואי" הוסיפה לאחר כמה שניות ולקחה את ידי ,התיישבנו על המזרון המלוכלך שבקצה
סרקתי את המקום ודמעות זלגו מעייני ,פחדתי כל כך,לא יכולתי לשמור את זה עוד בבטן ולהיות אופטימית לזה שאני יוכל לצאת מכאן,למה אני לא רוצה בכלל לדעת כמה כול אחת מהבנות נמצאת כאן וכמה הן סבלו.
הדמעות ממשיכות לרדת הזמן שאני מרגישה יד שמלטפת את גבי כנחמה.
"יהיה בסדר, אני מבטיחה לך אנחנו נצא מפה״ אמרה כדי להרגיע אותי וניסתה לקבל את תשומת ליבי כדי שאני אסתכל עלייה.
"כולנו בזה ביחד,את לא לבד" קולה של אחת מהבנות הידהד והשניה רק הסכימה איתה בזמן שהן מתקרבות אלינו ומתיישבות כול אחת בקצה השני של המזרון.
------
לאחר כזה שעות שהכרתי את כולן וכשקיבלתי תמונה יותר ברורה ממה שהאיש שחטף את כולנו רוצה.
״למה ארבעתנו פה וילדה אחרת בחדר אחר לבד"?? העזתי לשאול
"הו , אז פגשת את אנה?" הסתכלה עליי אן .
"היא בחדר הזה כבר כמה ימים בלי אוכל ומעט מים ״מריה קטעה אותה ומבטה הושפל לכיוון הריצפה.
״למה?!"כמעט צעקתי, הייתי כל כך מזועזעת מהדברים שהוא מעז לעשות, אין לו זכות בכלל!
"היא התנגדה למה שהוא רצה, ועמה שהבנת אסור לנו בכלל להתנגד..והוא התעצבן מזה מאוד, וזה מה שקורה.. אלה הוסיפה לדבריה של מריה
לא הוצאתי מילה מפי, רק ישבתי בשקט מפוחדת בטירוף.
"למה היא התנגדה? אם אפשר לשאול .." מבטי עבר על כול אחת מהן מצפה לתשובה.
"הוא ניסה לאנוס אותה" אלה ומריה אמרו ביחד והסתכלו אחת על השניה . כששתיהן אמרו את זה שמתי לב לקול שלהן שנשבר באמצע..
קמתי במהירות בלי לחשוב פעמים בכלל ורצתי לעבר הדלת , צורחת ודופקת בחוזקה ..מנסה לפתוח אותה .
"הי,זה בסדר..תרגעי " הן קמו לעברי מנסות להרגיע אותי .
״זה לא בסדר !! שום דבר מזה לא בסדר! איך אתן יכולות להיות כל כך רגועות ואופטימיות לכול הדבר הזה?!״ צעקתי יורדת לצורת ישיבה וקוברת את פני בשתי ידיי מנסה רק להתעורר מהסיוט הזה.
הרגשתי סחרחורת ומחשבות נוראיות מכות אותי שוב ושוב
הרגשתי כל כך חנוקה מסתכלת מסביב עד שהרגשתי את עצמה צונחת לריצפה וראשי מכה את הקרקע.
--------------
זה סוף הפרק אני מקווה מאוד שאהבתן אותו וסליחה אם הוא קצר מידי מבטיחה הפרקים האחרים יהיו בהרבה יותר
ארוכים.❤️
אני ישמח אם תצביעו ותגיבו לי מה דעתכןןן👌🏻
YOU ARE READING
1095 Days-Harry Styles (Hebrew)
Fanfiction״רק אחד מאיתנו היה שורד,וזו הייתי אני״ אמילי רוס, הייתה בת 15 שנחטפה על ידי בן אדם שהתחביב שלו היה לחטוף נערות קטנות ולבצע בהן את כוונותיו ואז למכור אותן. וכשהגיעה לגיל 18 נמכרה לבחור צעיר בשם הארי סטיילס ,ומשם הכול השתנה...
