*ממליצה לקרוא עם השיר ^ *
ניחשתי שזאין לא ציפה לזה , הוא חיפש מה לומר ובמקום יצא לו גמגום קל.
״אוקי מר סטיילס, רק תבוא איתי והיא כולה שלך״ הוא אומר לבסוף ושניהם התהלכו לעבר דלת קטנה שאם מה שהצלחתי לראות זה ניראה כמו משרד ,
הדלת נסגרה אחריהם ונותרתי מחכה ומסוקרנת, מנסה לעקל מה הלך פה כרגע.
אני די מנחשת שהוא בטח מחתים אותו או נותן לו מידע עליי ודברים כאלה ..
לאחר כמה דקות שאני ממתינה הם יוצאים מהחדר ומר סטיילס תופס בידו כמה דפים.
הרגשתי שמקימים אותי בחוזקה , העברתי את מבטי ממר סטיילס לצוות של זאין שמנסה לקשור לי את הידיים צמודות כמה שיותר מאחורה.
אני רק התמקדתי בבחור עם העיינים הירוקות, לא ממצמצת לרגע.
״אין צורך לזה״ התערב מיד
״תאמין לי מר סטיילס , יש צורך״ זאין אומר אחריו וסימן לשניים מאנשיו להמשיך במעשיהם.
סטיילס נאנח.
נפלטה לי צעקה קטנה מחוזק ההידוק של הקשירה.
״אני אמשיך מכאן״ הוא התקרב לא לפני שנתן לבחורים מבט מאיים למדיי והם עזבו והתרחקו מאיתנו.
הוא המשיך מאיפה שהפסיקו, קצת משחרר את החבל.
ולבסוף נעמד ממולי,
״תודה מר סט...״
״קראי לי הארי״ קטע אותי כאשר חושף חיוך קטן בצד פיו.
״תודה מר סטיילס״ אמרתי שוב מתעלמת ממה שאמר.
הוא הוביל אותנו לבחוץ.
גופי רעד כאשר רגלי החשופה דרכה על הכביש, הסתכלתי מסביב מתעלמת מהעובדה שידיי קשורות ומי שקנה אותי עומד בדיוק לידי.
הרוח מכה בי , זה הרגיש כול כך טוב להיות בחוץ שוב.
נשמתי עמוקות, מכניסה את האוויר של העולם לתוך הריאות שלי ומוציאה חזרה.
הארי תפס בידי חלושות והתקדמנו לעבר מכונית לבנה וגדולה.
הוא עזר לי להיכנס ובזמן שחגר אותי העפתי את מבטי למרתף של זאין שוב, רואה את חברותיי בפנים, אלה שהיו שם בשבילי יותר משלוש שנים ..ואני בשבילן.
חלק נקנו וחלק נשארו ..מחכות נואשות שמישהו רק יבוא ויקח אותן משם.
דמעות בלתי רצויות מצאו את דרכם על לחיי הקרות.
כול זיכרון משם עלה בי וגורם לי לרעידות קלות .
הארי נכנס למכונית טורק אחריו את הדלת , מה שגורם לי לקפוץ מבהלה מעט.
״הי, זה בסדר עכשיו״ הניח את ידו על רגלי כאשר ראה את הפחד הנוטף מימני.
בשניה שהרגשתי את ידו מונחת עליי מבטי במהירות התמקד בפניו.
מזיזה את את רגלי כסימן שיקח את ידו חזרה , מפחדת שלא לשמור על חוסר המגע בנינו.
ופשוט המשכתי לשבת ..לא מוציאה מילה עד שהעייפות משתלטת עליי ועייני נכנעות לה ונעצמות בעדינות.
----------
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בתוך חדר גדול..על מיטה נוחה להפליא.
כבר שכחתי איך מרגישים כול הדברים האלה..
הקמתי את עצמי לצורת ישיבה מסתכלת על כול החדר ובוחנת אותו.
מתוך סקרנות יצאתי מהדלת רוצה להסתכל על שאר המקום,
איפה אני בכלל?
YOU ARE READING
1095 Days-Harry Styles (Hebrew)
Fanfiction״רק אחד מאיתנו היה שורד,וזו הייתי אני״ אמילי רוס, הייתה בת 15 שנחטפה על ידי בן אדם שהתחביב שלו היה לחטוף נערות קטנות ולבצע בהן את כוונותיו ואז למכור אותן. וכשהגיעה לגיל 18 נמכרה לבחור צעיר בשם הארי סטיילס ,ומשם הכול השתנה...
