אז אנחנו סוד?

פרק 18

*אנסטסיה*
התעוררתי בחדר של ג׳ייסון יום אחרי השיחה שלנו, לאחר מכן חזרתי הביתה, ממש לא היה לי כוח לעוד סיבוב עם גייקוב אבל חזרתי וראיתי אותו ישן על הספה בסלון ולא יכלתי שלא ללכת עליו
ואני יושבת וחושבת מה היה קורה אם ההייתי מתאהבת בכל אחד בעולם חוץ מהחבר הכי טוב שלו,
אז הכל היה סבבה בינינו?
אז היינו מדברים עכשיו?
אז ההינו צוחקים את הצחוקים שלנו?
אז הוא היה יושב ומחבק אותי עכשיו?
אז הייתי שואלת אותו איך היה לו באימון?
אז הוא היה לוקח אותי כל בוקר לבית ספר?
אז היינו רגיל עכשיו?
קמתי ומזגתי לו כוס מים ביחד עם 2 כדורים בצלחת והנחתי את זה על השולחן בסלון כי ידעתי כמה הוא יצטרך את זה שיקום.
ועליתי לחדר ללמוד מעט...
לאחר שעתיים שמעתי את קולו של אחי
״זה בטוח להיכנס או שאני אחטוף התקף לב שוב?״ שאל בציחקוק
״כנס״ עניתי בציפה כי לא דיברנו כל כך הרבה זמן..
״אני מצטער״ פתח
״אני אדיוט וקנאי גמור״ המשיך
״ולא אני בכלל לא מרוצה מסיטואציה שלך על חבר שלי, אבל כנראה שאני אצטרך להתרגל לזה״ אמר
״זה כבר לא נוגע עלי, ואני אגיד את זה לך וגם לג׳ייס, אם הוא ישבור לך את הלב או יעשה צעד אחד לא נכון, אני אפוצץ לו את הפרצוף״ אמר
צחקתי ואני חושבת שכל מילה שאני אגיד לא תעזור ולכן רק חיבקתי אותו, ואלוהים ידע כמה התגעגעתי לזה...
*************************************
* ג׳ייסון*
כמות האיפוק שהייתי צריך אתמול היא ענקית, אבל עשיתי זאת.
ואני חושב שעשיתי את הדבר הנכון, לגמרי.
ירדתי לאכול ארוחת בוקר אבל לא ציפיתי למראה אבי יושב על הכיסא ומתקשה לנשום? מה קורה פה?
״אבא, אבא מה יש?״ שאלתי וחרדה מילאה את גופי
״בן..״ הוא מלמל
״מה יש?״ שאלתי בלחץ רב
בלי לחשוב יותר מידי התקשרתי לאמבולנס

לאחר חצי שעה כבר ישבתי בחדר בית בחולים לצד אבי אחרי שיחה קצרה עם הרופאים הבנתי שהתגלתה לאבא שלי מחלה שגרמה להתקף שקרה היום או איך שהם לא קראו לזה.
הוא קיבל כדורים לקחת והרופאים אמרו לא לדאוג אבל אני דאגתי.
דאגתי כל כך, הייתי נסער בטירוף, הדבר הכי חשוב יושב ליידי במצב לא טוב, וזה השפיע עליי השפיע כל כך. לא סיפרתי לאן, טוב לא סיפרתי לאף אחד, אולי כי אני בעצמי עוד לא יכולתי לעכל את זה....