My beautiful dancer

1

"בוקר טוב גברת קוגן." בירכה לורן את אימה של בת זוגתה אווה.
"בוקר טוב לורן, אווה בחדר שלה מתאפרת." השיבה גברת קוגן ונתנה ללורן להיכנס לבית.

לורן עלתה במדרגות לקומה השנייה ופתחה את דלת חדרה של אווה בלי לשאול
"בוקר טוב בייבי." אמרה
אווה סובבה את ראשה, שמה את משקפיי הראייה שלה והשיבה, "בוקר טוב." בחיוך.
לורן התקדמה לשידת האיפור של בת זוגתה ונישקה נשיקה קצרה על שפתייה
"אני אסיים להתאפר ונצא, בסדר?"
"בסדר." השיבה לורן והתיישבה על מיטתה של אווה.
היא לא ממהרת לשום מקום, הבית ספר של אווה ושלה נמצא מעבר לכביש.

היא הסתכלה על אווה מתאפרת, אווה יפה גם בלי איפור. אבל אם איפור גורם לה להרגיש טוב, לורן לא תעצור אותה מלשים אותו.
"למה את בוהה בי?" שאלה אווה
"כי את יפה." השיבה לורן.
אווה הסמיקה וחזרה להביט במראה, מנסה להתעלם מהעיינים של לורן שלא יורדות ממנה.

"תנשקי אותי לפני שאני שמה אודם." ביקשה אווה.
"בואי אליי בייבי." השיבה לורן בחיוך וצפתה באווה קמה מהכיסא ומתקדמת לכיוון המיטה.
לורן יושבת, ואווה עומדת בין רגלייה.
לורן אחזה במותנייה של אווה, ואווה עטפה את זרועותיה סביב צווארה של לורן.
אווה הורידה את ראשה וניקרה את שפתייה של לורן, אך ללורן זה לא הספיק.
היא נישקה אותה עוד ועוד, כמעט מצליחה להכניס את לשונה לפיה של אווה, אך אווה עצרה אותה.
"את תהרסי לי את האיפור, ואנחנו  צריכות לצאת עוד מעט. אני לא רוצה לאחר."
"נווו אבל אנחנו לא נאחר, הבית ספר שתי דקות מפה." השיבה לורן, אפשר לראות בבירור שהיא מבואסת שבת זוגתה הפסיקה את הנשיקה.

אווה חזרה להתאפר, אחרי שסיימה לשים את האודם שלה היא קמה שוב ללורן
"בואי נעשה את מבחן העמידות כדי לראות אם האודם באמת עמיד."
היא נישקה נשיקה עדינה לשפתייה של בת זוגתה והתרחקה. היא ליטפה את שפתייה של לורן וחייכה.
"מה? יש לי אודם מרוח על השפתיים?" שאלה לורן.
"לא. פשוט השפתיים שלך יפות." השיבה אווה לפני שנישקה שוב לשפתייה.

"קדימה, צריך לצאת. אני לא רוצה לאחר לשיעור של גברת רובינסון. היא מפחידה." אמרה אווה ומשכה את לורן מהמיטה.

הן ירדו יחד במדרגות, ידיהן שלובות.
"ביי אמא!"
"ביי מותק, אל תשכחי שאת צריכה להיות היום בסטודיו ב:17:00!" השיבה אימה של אווה
"לא שכחתי, לורן תקפיץ אותי"
"ביי חמודות." השיבה אימה מהגינה וצפתה בהן יוצאות מהבית מחויכות.

הן נפרדו בנשיקה וכל אחת נכנסה לשיעור שלה.
בגלל שהן במגמות שונות אין להן שיעורים משותפים ביחד.

בהפסקה הן ישבו בחצר בית הספר על הדשא הירוק וצחקו עם חברותיהן.
כולן ידעו שאווה ולורן זוג. זה גם לא שהן ניסו להסתיר את זה.
אווה ולורן התכרבלו.
לורן נשענת על עץ הדקל ואווה בין רגליה, ארטיק ביד אחת של לורן והיד השנייה מחבקת את מותנייה של בת זוגתה.