secret lover- מאהב סודי

פרק 1- דברים שאני שונאת

תמיד ידענו את הסודות אחד של השני, אבל לא היינו קרובים. אפילו לא הסתדרנו למען האמת. הוא שנא אותי ואני לא סבלתי אותו.

זה יום ההולדת ה-17 שלי. אף פעם לא אהבתי ימי הולדת. ימי הולדת הם רק יום אחד שבו כולם מעמידים פנים שהם מחבבים אותך כאשר יום לפני הם בקושי ידעו שאתה קיים.

שמי קיארה, אבל החברים הקרובים שלי קוראים לי קיי.

"קיארה תתעוררי!! את שוב מאחרת!!" שמעתי את אמא שלי צורחת כאילו היום הזה לא יכול להיות יותר גרוע ממה שהוא כבר.

הפנים שלי נקברו בכרית כשסירבתי לקום מהמיטה ולהתמודד עם כל הצביעות של הילדים בבית הספר היום. אבל לפחות יש לי את מיה, החברה הכי טובה שלי.

היא האדם היחיד שאני באמת יכולה לסמוך עליו גם כשאני בשפל שלי.

נרתעתי כששמעתי את הטלפון שלי מצלצל, נאנחתי בקול והסתכלתי בטלפון שלי. שיט. שכחתי שמיה אמורה לאסוף אותי.

נאנחתי בתסכול כשהבנתי שעדיין לא שטפתי פנים או צחצחתי שיניים.

עניתי לטלפון ומיד התחרטתי כשנפגשתי עם שיר יום ההולדת של מיה עבורי. אני מניחה שיש לי קצת זמן פנוי לכבוד זה.

"יום הולדת שמח לך, יום הולדת שמח לך, יום הולדת שמח לקיי, יום הולדת שמח לקיי!" מיה שרה דרך הטלפון כשהתחלתי להתארגן.

"תודה על שיר יום ההולדת, הרגע הצלת את הבוקר המחורבן שלי." הודיתי בעודי נאנחת בעייפות.

"אני אהיה בבית שלך בעוד 5 דקות. כדאי שתהיי מוכנה עד שאגיע." אמרה מיה ובלי לתת לי אפילו לומר מילה היא ניתקה.

ירדתי למטה אחרי שלבשתי את מדי בית הספר וחיפשתי את נעלי הספורט האהובות עליי. איפה הם לעזאזל?!

"קיארה בואי לאכול את ארוחת הבוקר שלך!" אמא שלי קראה אליי באיטלקית. היא כנראה שכחה את יום ההולדת שלי, כמו תמיד.

ואז אבי בא והציע לקחת אותי לבית הספר כשהוא אמר "לילדת יום ההולדת שלי מגיעה נסיעה לבית הספר". אמר אבי כשהביא את הנעליים האהובות עליי.

ציחקקתי כשאבי נתן לי את הנעליים שלי ולקחתי אותן. לפחות הוא זכר את יום ההולדת שלי והאיר את מצב הרוח שלי בניגוד לאמי.

"תודה אבא אבל מיה כבר לוקחת אותי לבית הספר. אה ואני לא רעבה." אמרתי לאמא שלי ויצאתי במהירות מהבית לכיוון המכונית של מיה.

"מה לקח לך כל כך הרבה זמן?!" שאלה מיה. "הערב הולך להיות מטורף!" אמרה מיה ונשמעת הרבה יותר נרגשת ממה שהיא צריכה להיות.