המאפיונר האכזר שלי-

פרק 3

שירי-
בערב קיבלתי שיחת טלפון,דניאל התקשר להודיע לי שהתקבלתי ושאני לא יאחר.
ממש התרגשתי אבל להיות קרובה לבן אדם הזה זה נשמע לי קשוח.

קמתי בבוקר בשבע היה לי חמישים דקות להתארגן בשביל שאני יגיע בזמן,שמתי חולצה קצרה לבנה וגינס ארוך בצבע כחול כהה,הברשתי את השיער התאפרתי קצת,החלטתי לוותר על הארוחת בוקר אני לא אוהבת את איך שאני נראת...
הגעתי לעבודה באיחור של עשרים דקות על היום הראשון ורציתי למות בגלל זה,היה לי משימה אחת להגיע בזמן ונכשלתי בה.
נכנסתי לחדרו של דניאל הבוס שלי.
״כבר היום הראשון שלך ואת כבר מאחרת שירי?״ הוא שאל והסמקתי מבושה.
״אני מצטערת זה לא יקרה שוב אני מבטיחה״.
״טוב הפעם נוותר לך,לכי למשרד שלך ותתחילי לעבוד אני יבוא עוד שעה לראות שהכל בסדר,בשתיים עשרה יש הפסקה את יכולה ללכת לחדר של העובדים תראי איזה אנשים יש שם,תשתי תאכלי,ובשתיים עשרה וחצי חוזרים לעבודה,אל תאכזבי אותי שירי.״

בשתיים עשרה יצאתי להפסקה גם דניאל היה שם הוא דיבר אם אחד העובדים וכל רגע הסתכל עליי ושהסתכלתי הוא הזיז את המבט.
לא אכלתי כי אני צריכה להרזות אני לא יכולה לאכול אסור לי..
דניאל בא אליי ושאל למה אני לא אוכלת ואמרתי שאני לא רעבה.
״שירי לאכול זה חשוב,מתי אכלת פעם אחרונה?״
חשבתי רגע לא רציתי להגיד לו אבל אני לא יכולה לשקר לו שהוא מסתכל לי בעיניים ככה.
״אכלתי אתמול בבוקר״ אמרתי.
״שירי תאכלי,עכשיו,אני רוצה לראות אותך אוכלת,הבאת אוכל.״
״אה גם לא הבאתי אז באסה אני לא יכולה לאכול,גם אני לא רעבה.״
תירוצים
תירוצים
תירוצים
״אני מזמין לך משהו לאכול״ הוא אמר ולא היה לי נעים אין סיכוי שאני אוכלת.
״לא לא באמת לא צריך תודה״ אמרתי ואני מקווה שהוא באמת לא יקנה לי.
״כבר הזמנתי.איך העבודה לבנתיים?״ את האמת שהתסדר לי אחלה אבל אני לא רציתי לאכול...״
״לבנתיים ממש בסדר״.
״יופי אני שמח לשמוע האוכל יגיד אלייך למשרד״.
האוכל הגיע ואכלתי באי רצון אבל אני לא יכולה לאכול פאקינג אסור לי.

דניאל-
זה מאוד מוזר שככה אכפת לי מימנה,מה ניהיה מימני ממתי ככה אכפת לי מאנשים ועוד מאלה שאני בכלל לא מכיר.
אבל אני לא יכול שהיא לא תאכל ככה הרבה זמן.
אני הולך עליה למשרד לראות שהיא אכלה אבל אין פה אף אחד..
התקרבתי לשירותים שבמשרד שלה,שמעתי אותה מקיאה.
הלכתי משם הכי מהר שאני יכול.
היא חושבת שהיא שמנה?
היא ממש לא שמנה היא היצור הכי יפה שראיתי.