לפנייך - before you

הלופ שלא נגמר והחלק היחיד שטוב בו

סתם חלק מסיפור שהתחשק לי לכתוב... מקווה שתהנוווו🥰

אני קמה בבוקר מהרעש הצורם של השעון המעורר שלי, ושולחת יד רפויה לעברו כדי לכבות אותו. אני קמה ושולפת מהארון את החצאית השחורה הרגילה שלי ואת החולצה מהטיול השנתי שהיה לי לפני שבועיים.
אני מתלבשת מהר והולכת לצחצח שיניים.

כשאני מסיימת להתארגן אני רצה לאיזור הסלון ובדרך חוטפת את התיק שלי מהפינה בכניסה לחדר שלי.
רגע לפני שאני יוצאת מהדלת אני שומעת את אמא שלי צועקת אליי מהחדר שלה: "ביי מותק, תהני!"
אני צועקת לה בחזרה: "תודה אמא!" ורצה אל ההסעה כדי שאני לא אפספס אותה.

בדרך אני שומעת שירים ומתבאסת מהיום שמחכה לי. שלוש שעות אנגלית על הבוקר. ארוך וחופר.

אני מגיעה לבית ספר וזורקת את התיק שלי במקום שבו אני יושבת בשיעורי אנגלית, ובזווית העין אני רואה את אילה, החברה הכי טובה שלי.
"אילההה!!!" אני צורחת לה ורצה לתת לה חיבוק.
"נריההה!!" היא צורחת בחזרה, ושתינו צוחקות וכמעט נופלות על הרצפה.
אנחנו יושבות על השולחן שלה ומדברות עד שהמורה שלי לאנגלית נכנסת ואומרת לי לשבת במקום, ולאילה ללכת לכיתה שבה ההקבצה שלה לומדת.

השיעור משעמם כרגיל, לומדים על present simple, ואני כבר יודעת את החומר אז אני לא טורחת להקשיב וסתם כותבת בכתב מחובר במחברת שלי.
אני נשאבת לעולם אחר, של מחשבות ותהיות, עד שחריקה של דלת קוטעת את מחשבותיי.
אני מסתובבת לכיוון הדלת ורואה את שחר עומדת בכניסה עם פרצוף מובך.
תוך פחות משנייה הפרפרים מתחילים להכות בי. כל כך לא רציתי שזה יקרה. רק זה חסר לי עכשיו.
היא נכנסה לכיתה והתיישבה לידי. הלב שלי צנח.
למה אני לא מצליחה להתנהג נורמלי לידה???
"שיעור משעמם, הא?" היא שואלת, "שווה לי להוציא מחברת או שאין למה?"
"אממ, מה?" לא הצלחתי לדבר, "אה, כן, לא.. אין למה"
"סבבה, תודה" היא מגחכת

אחרי כמה דקות המורה מחלקת עבודות ואומרת שאפשר לעבוד בזוגות, אני ישר מסתובבת אליה אבל היא כבר קבעה לעבוד עם ילדה אחרת.
יש לי דקירה מוזרה בלב, ואני לא יכולה להסביר אותה. אני מתחילה לעבוד לבד ומתאמצת לא לבכות.

***
אני מגיעה הביתה ונשכבת על המיטה שלי מותשת. היום הזה היה ארוך.
אני נכנסת לווצאפ ועוברת על ההודעות ופתאום אני רואה 2 הודעות משחר. אני מתלבטת אם לסנן או לענות, ואז מחליטה שאני מסוקרנת מדי, אז אני פותחת את הצ'אט.
- - -
שחר: היי, מה קורה?
שחר: יש סיכוי שמחר אני מעתיקה מהמחברת שלך את מה שכתבתן אתמול בשיעור? זה חומר למבחן, נכון?
- - -
אני קוראת את ההודעות ומתבאסת ישר. אשכרה חשבתי שיכול להיות שהיא כותבת לי סתם, איזו סתומה אני.
אני ישר כותבת לה בחזרה.
- - -
אני: כן כן בכיף, אני אבקש מאילה שתביא לך את המחברת שלי מהלוקר כי אני לא אהיה מחר בבית ספר...
- - -
אני מניחה את הטלפון בצד ולוקחת מהשידה את המחברת ועט שלי. אני מתחילה לשרבט דברים במחברת ואז אני שומעת התראה מהטלפון. בהתחלה אני לא פותחת אותו, ואז אני נזכרת שיכול להיות שזה משחר, אז אני לוקחת אותו מהר ונכנסכת לווצאפ.
זאת באמת הייתה היא.
- - -
שחר: ישש תודהה את מצילה אותיי
שחר: למה את לא באה מחר? את תהיי חסרה😔

אני: חחח בכיף... אני הולכת לבקר את סבא וסבתא שלי...

שחר: אה חחח תהני😘
אני: חח תודה
אני: לילטט

שחר: לילטטט