More than friends

פרק 3

אזהרת טריגר: דם, מכות

-נקודת מבט ניקולס-
הגעתי לעבודה עם התיק, מוכן ליציאה
"בוקר טוב ניק" קולו של פליקס גרם לי להחסיר פעימה
"בב..בוקר טוב פליקס" הצמדתי את התיק לגופי ועמדתי זקוף
"תשתחרר גבר הכל טוב" הוא טפח על גבי ולקח מימני את התיק
"תודה" הלכתי אחריו לפינת עישון
"טוב אז אני אתה וג'סיקה נהיה באותו חדר, בדקתי מקודם" הוא נשף את העשן מפיו
הוא היה נראה טוב מידי וזה חירפן אותי שלא היה לי את האומץ להתחיל איתו
אחרי שסיימנו לעשן חזרנו לקחנו את התיקים ועלינו לאוטובוס
פליקס ואני ראינו ביחד סידרה בפלאפון שלו כדי להעביר את הזמן בנסיעה, נהניתי להיות לידו ולא רציתי שיגמר לעולם
"חברים תניחו את התיקים בחדרים ותרדו לאולם 6 יש שם הרצאה" הודיעו
החדר היה גדול "ואו עבר הרבה זמן מאז שהייתי במלון" נשכבתי על המיטה
"בא נזדרז שלא נאחר" פליקס הניח את החפצים שלו וירדנו להרצאה
הרגשתי לא קשור למה שהולך שם והעמדתי פנים שאני מבין על מה המרצה מדבר
אחרי כמה הרצאות משעממות הלכנו לאכול צהריים
"ניקולס למה אתה שקט?" ג'סיקה נשענה על השולחן קדימה והבליטה את המחשוף שלה
ראיתי איך העיניים של פליקס ננעצות בחזה שלה וזה עצבן אותי
"אני קצת עייף, לא אשקר ההרצאות היו משעממות וכמעט נרדמתי" שיחקתי עם האוכל בצלחת
לפתע פליקס החל לצחוק וג'סיקה אחריו
הרגשתי לא בנוח והסמקתי מעט
"אהה אתה כל כך תמים שזה חמוד" ג'סיקה ניגבה את הדמעות מהצחוק
"תקשיב ילדון, כל הקטע של הכנסים האלה זה להנות מהמלון והאוכל ולהעמיד פנים שאתה מאוד מרוכז בהרצאות, פשוט, לא?!" פליקס חייך אלי
"אה אוקי, אני הולך לחדר לנוח קצת" פיניתי את הכלים שלי ועליתי לחדר
נשכבתי על המיטה ונאנחתי, בהיתי בתקרה
לאחר כמה זמןן הדלת נפתחה ופליקס נכנס פנימה כשהוא מדבר בפלאפון, עשיתי את עצמי ישן
כשהבחין בי הוא הנמיך את קולו והשתדל לשמור על השקט
לאחר שסיים את השיחה ושמעתי את צעדיו מתקרבים למיטתי
הוא התיישב על המיטה שלי ובעדינות הניח את ידו על כתפי "ניק תתעורר" הוא הביט בי
פקחתי את העיניים באטיות, הוא היה כל כך מתוק שרציתי לנשק אותו
"מצטער שאני מפריע לך, אבא שלך תכף עולה להרצות ועדיף שתהיה שם" הוא אמר
"תודה רבה, אני אכנס לשירותים ואבוא, תתקדם בלעדי" התרוממתי ונגשתי לשירותים
הבטתי במראה ונעשיתי אדום "למה אני מתאהב כל כך מהר?!" שטפתי את פני והלכתי להרצאה
כשנכנסתי לאולם ראיתי את פליקס וג'סיקה יושבים קרוב, קרוב מידי וזה עצבן אותי
לקחתי נשימה עמוקה וניסיתי להתרכז בדבריו של אבי החורג.
היום עבר יחסית מהר ואחרי ההרצאה הסופית, הצטרפתי לאימי ואבי לארוחת ערב
הנוכחות של אימי עזרה לי להרגע מעט
"איך היה היום מתוק שלי?" אימי הגישה לי את קנקן המים
"היה מעניין" שיקרתי
"נהדר ניקולס, ככה אתה תתקדם ואולי גם תנהל חברה משלך בעתיד, תבוא גם מחר להרצאות אני שמח שאתה מתעניין" אבי חייך לאימי
הרגשתי אי נוחות על זה שאני משקר, המקצוע הזה לא עניין אותי אפילו בקצת, אבל אני חייב להמשיך להעמיד פנים
אחרי הארוחה ליוויתי את אימי לחדרה "מחר תקום עם הרבה אנרגיות" היא חיבקה אותי
חזרתי לחדר אך נעצרתי כששמעתי קולות מוזרים
"אהה כן" קולה של ג'סיקה גרם לי להאדים
"ששש מישהו עוד ישמע אותך" פליקס לחש לה
אחזתי בידית וידי רעדה מכעס
פתחתי מעט את הדלת והבנתי שלא דמיינתי
סגרתי את הדלת בעדינות וברחתי מהמלון
רצתי הכי מהר שיכולתי ועליתי על המונית הראשונה שראיתי
נשענתי על המושב והסדרתי את נשימתי
הדמעות ירדו מעצמן
"הכל בסדר ילד?" נהג המונית הביט בי דרך המראה
"כן כן אני רק צריך להגיע לבית הכי מהר שאפשר בבקשה" ניגבתי את הדמעות
בקושי עליתי במדרגות ונעצרתי כששמעתי את אוליבר בוכה
הכנסתי את היד לכיס ושלפתי את המפתח, פותח את הדלת מהר שיכולתי
אוליבר שכב על הספה ומעליו גבר שאני לא מכיר
אוליבר יבב שיפסיק וחצי מבגדיו היו על הרצפה
בלי לחשוב יותר מידי נתתי לזר אגרוף שהעיף אותו לרצפה
"מה אתה חושב שאתה עושה??!" אחזתי בצווארון חולצתו והעפתי לו אגרוף נוסף שגרם לו לדמם
לא הצלחתי להפסיק, איבדתי את זה
הכיתי אותו שוב ושוב, דם מילא את ידי ולא הצלחתי להפסיק
"ניקולס זה מספיק אתה עוד תהרוג אותו" אוליבר עצר אותי
הבטתי בידי שהיו מוכתמות בדם ונבהלתי
"הוא מת?" היה לי קשה לנשום והתרחקתי מימנו כמו מאש
"הוא רק מעולף אני חושב" אוליבר רעד והתנשם בכבדות
התרוממתי וחיבקתי את אוליבר "אתה בסדר?" שאלתי
"הגוף שלי מרגיש כבד ואני מסוחרר, אני חושב שהוא סימם אותי" העיניים שלו היו אדומות והדמעות לא הפסיקו לזלוג מעינייו
"זה בסדר אנחנו נפתור את זה" ליטפתי את גבו
לפתע הזר התעורר ונאנק בכאב "מה עשית לי??" הוא ניסה להתרומם אך לשווא
בלי לחשוב יותר מידי הרמתי את אוליבר ולקחתי אותו לחדרי "חכה פה, אטפל בהכל"
הזר הצליח להתרומם ובא לכיווני
התמלאתי בזעם והנחתתי אגרוף נוסף שהפיל אותו לרצפה בשנית והתקשרי למשטרה
אחרי כמה זמן השוטרים באו וחקרו אותנו
זה היה לילה ארוך ומייגע, אבי נאלץ להגיע כדי לסדר את העניינים עם המשטרה ולשחרר אותנו
"אני מצטער" אוליבר אמר תשוש כשהיינו בדרך לבית
"אל תצטער, זאת לא אשמתך" שפשפתי את עיניי בעייפות
"אל תבוא השבוע לעבודה עד להודעה חדשה, אהיה איתך בקשר ואשלח את חפציך לבית שלך" אבי הוריד אותנו בדירה שלנו
עלינו לבית בשתיקה, כל אחד הלך לחדרו.
הבטתי בעצמי במראה, היה לי קשה לזהות את עצמי, כמעט הרגתי בן אדם
ניסיתי להבין מי הוא ואיך הגענו למצב הזה אבל לא רציתי להפריע יותר מידי לאוליבר שהיה חייב לנוח
נשכבתי ובהיתי בתקרה ונזכרתי במה שקרה במלון
אני חייב לשכוח מפליקס...
למחרת בבוקר התעוררתי מאוחר
אוליבר עדיין היה בחדר
לונה שכבה על הספה ונראה שהייתה ממש שמחה לראות אותי
"היי לך מתוקית, מצטער שלא יכולתי לתת לך תשומת לב" הרמתי אותה ונתתי לה חיבוק
התיישבתי על הספה ולפתע שמתי לב לכתמי הדם שעוד היו על הרצפה, זה עשה לי בחילה נוראית
הנחתי את לונה על המיטה בחדר שלי וניקיתי את הסלון
בצהריים שמעתי דפיקות על הדלת, הייתי די חשדן אך ניגשתי לבדוק מי זה
הבטתי בעינית להפתעתי אימי עמדה מחוץ לדלת עם התיק שלי
"אמא" פתחתי את הדלת
"היי מותק" היא נכנסה פנימה וחיבקה אותי
"איך אתה מרגיש?" התיישבנו על שולחן האוכל
"די עייף אבל מתאושש" שיחקתי באצבעותיי
"אנסה לדבר עם אביך, אני מאמינה שיהיה בסד.." עצרתי אותה
"אמא.. אני לא חושב שהוא ייתן לי להמשיך לעבוד שם" דמעות נאספו בעיניי
"היי זה בסדר אל תיבכה" היא חיבקה אותי
"אני.. אני מצטער עוברים עלי ימים לא פשוטים, אני מבולבל ועייף" בכיתי כמו ילד קטן
היא ליטפה את גבי ועטפה אותי בחום
"אני גאה בך ילד שלי, ואוהבת אותך, אני תמיד כאן בשבילך.
גם אם אביך יפטר אותך, אדאג לך לעבודה אחרת אז אל תהיה עצוב בגלל שטויות כאלה".
לאחר כמה זמן היא הלכה ובחוץ כבר התחיל להחשיך
"אוליבר.." דפקתי על דלתו, הוא לא יצא כל היום מהחדר וכבר התחלתי לדאוג
הוא לא ענה והבית היה שקט כמו בית קברות
לונה התחככה ברגליי ושרטה את הדלת בלי סוף, החלטתי לפתוח אותה
אוליבר שכב על המיטה, מכוסה בשמיכה
החדר היה חשוך ותחושה לא טובה גרמה לבטני להתהפף
ניגשתי להעיר אותו והורדתי מימנו את השמיכה
עיניי נפערו ולאוויר היה קשה להיכנס לראותיי "אוליבר תתעורר!" צעקתי

---
מקווה שנהנתם/ן מהפרק ♡
שולח חיבוק לאוליבר 🫂🙁