Danger at work (אסור)

"Goldenroad"- פרק 3

היי ותודה שאתם קוראים את הסיפור שלי. מעכשיו הסיפור מתחיל שנתיים אחרי התקרית בבר כי מפה העלילה רק מתחילה:)

___________________
***עכשיו, 2024 , לוס אנגלס ,20 ביוני***
***** 7:00 בבוקר*****

אני מסרקת את שיערי ומתאפרת בעודי בשיחה עם בר . ואני לובשת חצאית שחורה וחולצה לבנה מכופתרת. אני חייבת להראות אלגנטית.
היום הריאיון העבודה שלי בחברת ״Goldenroad" ,החברה הכי מצליחה במדינה ואחת מהמוצלחות ומוכרות בעולם.
חיכיתי שנתיים רק לקבל את הזדמנות להתקבל לשם. עבדתי קשה מאוד בצבא כדי שאוכל להגיע לתפקיד טוב מספיק בשביל שיתן לי עזרה מקצועית לעבודה. וכשהשתחררתי, הייתי חצי שנה בבית. התעסקתי בעיקר בללמוד ולעבוד.
ההורים שלי נהיו במצב קשה כלכלית, ושעבדתי בכל כך הרבה עבודות לעזור להם.. שזה לא היה מספיק יחסית בגלל הבית שגרנו בו. שהוא יחסית גדול לבית ממוצע.
העבודה הזאת חייבת להיות שלי.
אני חייבת לעזור להורים שלי לגדל אותי ואת אחותי הקטנה מיה.
אחרי מה שהם עשו בשבילי כל החיים, למה שלא אעזור להם?
העבודה הזו היא עבודת החלומות שלי.

עצרתי את עצמי מלחשוב יותר מידי, אסור לי להרוס לעצמי את המצב הרוח בגלל מחשבות שכאלו. היום הוא יום טוב.
״את מסוגלת לעשות את זה, קאט!״ בר צעקה לי מבעד לטלפון.
צחקתי . היא באמת החברה הכי טובה שיכולתי לקבל.
״אני עכשיו יוצאת לשם, נדבר אחרכך?״ שאלתי כאשר שמתי נעליים והשפרצתי על עצמי בושם. אני מוכנה.
״ביי סיס, בהצלחה״ בר חייכה וניתקה.
אני ובר דומות, אולי לא ביופי אבל כן באופי. שתינו לא שמות זין על אף אחד. ועומדות על שלנו. אם נרצה דבר כלשהו, תמיד נעשה הכל כדי להשיג אותו.
בר היא עם שיער חום שטני מתולתל וארוך, והיא בעלת עיניים ירוקות בוהקות. אני לעומת זאת.. עם שיער שחור חלק ובנוני יחסית, עם עיניים כחולות . היא נראית כאילו היא באה מברזיל.. ואני נראית כאילו באתי מאחת ארצות הקור.

הרבה אנשים אומרים שאנחנו היינו אמורות להיות אחיות .
כמו אחיות שהופרדו בלידה. וכנראה שכן היינו.
טוב יאללה יש לי עבודה להתראיין אלייה!
יצאתי מפתח ביתי ונעלתי אותו. אמרתי ביי להורים שלי ונשקתי לכל אחד מהם . נכנסתי לאוטו והמשכתי בנסיעה לחברה. אני כבר לא מוכנה לחכות להיות שם. לחוצה ברמות!

__________________
נקודת מבט: לוקאס(!!)

״איפה כל המועמדים והמועמדות?״ שאלתי בחוסר סבלנות , בזמן שאני , העובדים שלי והמזכירה שמלווה אותי לכל מקום, הולכים בדרך למשרדי הריאיונות.
היום קמתי ממש הפוך. אתמול היה לילה סוער.. הייתי בבר המזדיין הזה שוב ותפסתי סטוצים. לקח לי שעה רק פאקינג להעיף אותן מהבית שלי.

״עוד מספר דקות וכולם יהיו פה, אדוני.״ המזכירה מורלי שעובדת במשרד הכתיבה אומרת.
לונה מורלי הייתה המזכירה האישית שלי, אבל היא טוענת שהעבודה הזו קשה לה ומעמיסה עלייה יותר מידי. ולכן אנחנו עושים גם ריאיונות עבודה לא רק לעבודה משרדית רגילה- אלא גם למזכירה חדשה.
ומה אני אגיד? ממש אין לי זין לזה.

״טוב, את עושה להם את הריאיונות. יש לי פגישה להיות בתוכה.״
אמרתי כאשר לגמתי מהכוס קפה שלי.
המשכתי ללכת בדרכי כשהסתכלתי על דלת הכניסה וראיתי את המתרואיינים נכנסים ו-

רגע , מה?
זו לא יכול להיות היא, נכון? אני פאקניג הוזה??

ראיתי אותה. את קאטרין ליי, נכנסת בדלת הכניסה של החברה כשהיא לבושה עם חולצה מכופתרת וחצאית שחורה. שיערה השחור החלק והארוך פזור ומתנופף בזמן שהיא הולכת.
אני חייב לראות אותה.
הלכתי , יותר נכון רצתי חזרה לאיזור המתראיינים, כל מי שראה אותי ישר הוריד את ראשו כלפי מטה מהפחד. העובדים נראו לחוצים יותר. נעמדתי ליד המזכירה מורלי.
״מה השם של המועמדת הזו?״ לחשתי לה
״קאטרין ליי, למה? משהו קרה לגביה אדוני?״ מורלי אמרה לי, חושדת קצת. ואני התעלמתי משאלתה.
אני עצרתי במקום. הלסת שלי נפלה למטה.
זאת היא. זאת פאקניג היא.
אותה הבחורה שלא יוצאת לי מהראש כבר שנתיים , קאטרין ליי.
אותה בחורה שהרגשתי כאילו היא כישפה אותי בשני עיניה .
הייתי חייב להתאפס על עצמי.

״אני אערוך לה את הריאיון , מורלי.״ אמרתי וגיחכתי במקומי. אפילו לא שאלתי. אין לה מה לעשות כשאני הבוס, וחוץ מזה, אני בטוח שהיא תשמח לראיין כמה שפחות אנשים. ואני חייב רק לראות אותה שוב. את קאטרין. אז זה ניצחון שתינו.
מורלי רק הינהנה וסימנה לכולם להתחיל לריאיונות.
בזמן שאחת מהעובדים הציגה את העצמה ואת הצוות. ולאחר מכן נתנה למזכירה מורלי להסביר לכולם איפה חדרי הריאיונות וסידרה אותם למקומות.
אני רק הסתכלתי עליה.
איך היא מקשיבה לעובדת כלכך יפה כאילו העבודה הזו באמת חשובה לה.
איך היא סידרה את שיערה הפזור.
איך היא נראית כזו מתוקתקת ומתוקה. מאיפה הגעת אליי?
״בבקשה כולם להסתדר לפי המקומות שחולקו לכם. בהצלחה.״ מורלי אמרה וסיימה את דבריה .
התקדמתי לעבר קאטרין, רואה את כל הפרצופים הנלחצים ומפוחדים שעוברים לידי.
״את באה איתי, קאטרין ליי.״ בחנתי אותה .
וסוף סוף זכיתי לראות את עיניה מסתכלות עליי והיא הולכת איתי.
״כן אדוני״ היא נראית קצת מבוהלת ולחוצה, אבל לא מסגירה את עצמה והולכת בביטחון אחרי.
אחרים היו פוחדים ממני.
הובלתי אותה לחדר הריאיון שהיא אמורה להתראיין. בזמן ששאר האנשים מסתכלים עלינו כאילו זה הסוף שלה.
כנראה שזה כן..
נתתי לה לשבת ולאחר מכן ישבתי אחריה , בוחן אותה מכל הכיוונים ומתחיל את הריאיון.
סוף סוף מצאתי אותך, קטנה שלי.

__________________
זה הפרק השלישי של Danger at work (אסור)!!
תגידו לי בבקשה מה דעתכם :)
אני כבר אומרת שהסיפור יהיה בעל הרבה פרקים וסיטואציות. אז שווה לחכות עם הSlow burn 😉
אשמח אם תצביעו ותתמכו בי גם בטיקטוק וגם בוואטפד.3>